עשרת ימי תשובה
פרק א - קדושת הימים - תקנת השבים - מנהגים ואזהרות
קדושת עשרת ימי תשובה
א. ימי ה תשובה
ו קדושתם
ה רמתה מודעת היא אשר המה ימים מקודשים אשר קדשום שמים לרפאות בהן כל איש אשר בו הנגע, וכל לבב דווי בלבבו יבין ושב ורפא לו ומצא כדי גאולתו לכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואסמכוהו חכמים אקרא דדרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים,
1 ובזוהר אסמכוהו אקרא דאולי ימצאון שם עשרה.
רמז לעשי''ת בפסוק ועוד בה עשיריה
ב. ודורשי רשומות אסמכוהו אקרא ורחק ה' את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, לרמוז כי אם חס ושלום ורחק ה' את האדם ולא יקובל תשובתו בשובו מחטאתו אז ורבה העזובה בקרב הארץ כי רוב העולם היו מתייאשים מהתשובה ועוזבים לאל יתברך, ולכך קבע להם זמן התשובה לקרבם אליו שהוא כל חדש אלול לחזור בתשובה, ולא זו בלבד אלא ועוד בה עשיריה הוסיף להם עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום הכפורים כדי שיתחרט ושבה בתשובה והיתה לבער כי יבער העונות מקרבו, ובכן יהיה כאלה וכאלון אשר בשלכת, פירוש שמשליכים העלין ואחר כך לשנה הבאה חוזר להיות מצבת בה וזה יהיה משפט לזרע קדש דהיינו לישראל מה שלא עשה כן לכל גוי.
אזהרה ליוצאים למלאכתם בעשי''ת מספר ''שערי תשובה''
ג. ורבינו יונה עליו השלום כתב זה לשונו, בעשרת ימי תשובה הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו בדעתו כי כל מעשיו בספר נכתבים ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע כי אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, ובעת אשר ידע האדם כי יביאו דינו לפני מלך בשר ודם הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי החריצות יחיש מפלט לו ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו.
לכן מה נואלו היוצאים לפעולתם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין כי המשפט לאלהים הוא ואינן יודעים מה יעשה בדינם, וראוי לכל ירא שמים בקרב הימים האלה למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחתים ולקבוע ביום ובלילה עתים להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו לחקור ולקדם אשמורות להתעסק בדרכי התשובה וכשרון מעשה ולשפוך שיח ולשאת רנה ותפילה ולהפיל תחינה, והעת עת רצון היא והתפילה נשמעת בו אשר חכמים הגידו דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו ולשוב בתשובה קודם יום הכפורים שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ואמרו חכמים כי יום הכפורים מכפר עם התשובה ועל כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו.
מנהג השוהים בבהכנ''ס מצום גדליה עד יוכ''פ ויתר דברי פרישות
ד. וכן היה מנהג חסידים הראשונים לעשות עשרת הימים הללו כמו חול המועד לאסור מלאכה רק בעסק התורה והתבודדות בתשובה, והרבה מהם מליל הצום הולכים לישן בבית הכנסת עד יום הכפורים ורוב לימודן בלילות היה בספר הזוהר והתקונים המטהרים את הנפש, ויש מהם שלא היו משיחין שיחה בטלה בכל עשרת ימי תשובה.
מעשה התשובה והתחנונים בעשרת י''ת מספר ''סדר היום''
ה. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק במנהגם להתבונן גם הוא בענין קדושת הימים האלה כי יש הפרש בין תשובת ימים אלו לשאר הימים כהפרש האור מן החשך לשוב מעבירות שבידו, וישב בדד וידום ויפשפש במעשיו אם במה שעשה כל השנה אם במה שעשה מיום היותו הן בילדותו הן בקטנותו הן בנערותו הן בבחרותו.
ואם עבר עליו ושתה מי המרים מים הזדונים עונות וזדונים יבכה ויתאבל וישב לעפר וישתומם על ככה איך בא על ידו מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, במה יקדם פניו ואיך יבקש רפואות תעלה למכתו ולמכאוביו, יתוש אפל ושפל מלאו לבו לעשות הפך רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ויתפלל ויתחנן לפניו כי אל רחום וחנון הוא ומרבה להטיב וידו פשוטה לקבל שבים, ובהיותו בלב נשבר ונדכה וצם ומתענה יום אחר יום בימים הנוראים האלה תשובתו ודאי תעשה פירות ויעלה זכרונו לטובה לפני אל מלך יושב על כסא רחמים רופא כל בשר ומפליא לעשות כמו שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, כי דבר זה הוא חוץ מקו הדין והשורה לעלות ארוכה למי שעובר בחרוץ ובמרד ומעל להכעיס אל אדוניו והוא ברחמיו יתברך ויתעלה עובר על פשע וקודם לו לשלום כמו שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, ואדרבה הוא מצפה ומקוה אימתי ישוב להטיב עמו כמו שנאמר ולכן יחכה ה' לחננכם.
ו. ועיקר בזה התפילות והתחנונים ובפרט קריאת ספר תהלים בקרב הימים האלה לשפוך שיחה לפני אדון האדונים, ומה גם אם מוריד דמעות מעיניו אשר בודאי בלי שום ספק לא ישובו ריקם ותשובתו מתקבלת, ואפילו אם יהיה רשע גמור והרבה אשמה, המקום ברוך הוא ברחמיו חותר לו מחתרת לקבל תשובתו ומסייעין אותו לטהר עצמו בשלימות ולא ישוב לכסלה.
יבאר תועלת הצומות לתקון החטאים
ז. וכבר נודע כי ענין הצום והתענית הוא מצטרך לבעל תשובה כמו שאמר הנביא שובו אלי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד, כי כאשר החוטא מושך עליו רוח מסט''א ולבו מתגאה ומגביר הקליפה ומערב אור בחשך וחשך ההוא מכסה על הרוח כענן המכסה על השמש ואלו הקליפות המה מחיצות בין ישראל לאביהם שבשמים, וכל עוד שהוא הולך וחוטא מגביר הקליפה ומעבה אותה המחיצה ועושה אותה כמחיצה של ברזל על דרך הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, ואין תקנה עד שישבר הקליפה על ידי צום ובכי ומספד באופן שישבר רוחו ואיבריו, ואין דרך לשבירת כל איבריו ורוחו אלא על ידי סיגוף התענית שחלבו ודמו שהם עיקר כל האברים מתמעטים ומסתגפים, וכמו שעל ידי אכילה ושתיה נתגאה כחו וכסה החשך על אור העליון מנשמתו כך יסגף עצמו בלי אכילה כדי להכניע לבבו הערל ולברר האור מהחשך.
סגולת הצום לסלק בעלי הדין, ורמזו במשנת בטל רצונך
ח. וכן יסלק מעליו כל בעלי הדין והקטיגורייא כמו שפירשו הקדמונים בכוונת המשנה
2 בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, כי הכוונה לומר כי רצון האדם וטבעו להמשך אחר תאות העולם באכילה ושתיה ושאר כמה דברים אשר יבערו ויכסלו בהם רבים מבני אדם ואין כן רצונו יתברך אלא שנתקדש כמו שנאמר והייתם קדושים לאלהיכם, וכאשר האיש הישראלי מבטל רצונו וטבעו מפני רצונו יתברך אז הקדוש ברוך הוא מבטל רצון אחרים שהם כתות החיצונים הנמשכים מאלהים אחרים אשר כל חפצם ורצונם אינו אלא לעורר דין וקטרוג על האדם, וכיון שהאדם ביטל טבעו מפני רצון הבורא גם אותם הכתות הנקראים אחרים שכולם נמשכים מהדין כולם מתבטלים.
ואם ככה תהיה סגולת הצום בשאר כל הימים לסלק בעלי הדין והקטיגורים, כל שכן וקל וחומר בקרב הימים הנוראים האלה הנזכרים ונעשים לענות נפש שיש להבין ולהתענות כל אחד מאישי ישראל אשר ידע ויכיר את מכאוביו ונגעי נפשו העלובה המליאה לה חלאת זוהמת צואת עונותיו ולטהר אותה מנגעיה, כי אין לאיש נכבד מנפשו ויחיש מפלט לו בביטול תענוגי אכילה ושתיה אשר התענג בדשן נפשו בשאר הימים ועתה יסגף עצמו בעבור רצונו של מקום, ויועיל לו ביטול זה מתאוותיו לבטל מעליו הבעלי דינים והקטיגורים אשר רבים סבבהו כדבורים לבלעו חנם כנודע מכמה מאמרי הזוהר בסוד ויבאו בני האלהים והעתקנום לעיל בפרקי ראש השנה.
בתשובת עשי''ת מכפר מה שחטא כנגדן בימות השנה
ט. ונמצא כתוב בשם הרב זלה''ה וזה לשונו, מי שחוזר בתשובה גמורה ומתענה בעשרת ימי תשובה מתכפרים לו כל עוונותיו דרך משל, יום ראשון בשבת מכפרים לו על כל עונותיו שחטא כל ימות השנה ביום ראשון בשבת על ידי התענית והתשובה של יום זה שבעשרת ימי תשובה, וכן שני בשבת שבעשרת ימי תשובה יכפר על כל שני בשבת של אותה שנה וכן על זה הדרך כולם.
יבאר שתקון עשי''ת בתענית ולא באכילה ודוחה דברי הטועים בזה
י. ורבים מהבאים בסוד ה' סמכו עצמן שלא להתענות בעשרת ימי תשובה ואמרו שהתקון היפה לימים אלה הוא באכילה בסוד מה שכתב הרב זלה''ה במאמר כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי שכתב וז''ל, צריכים ביום ההוא להרבות באכילה ובשתיה מרובה משא''כ בשאר הימים לפי שבכל יום ויום מעשרת ימי תשובה אינו נתקן רק מדריגה אחת ועתה ביום התשיעי אנו צריכים לתקן גם הבחינה הנוגעת ביום העשירי שהם יסוד ומלכות כי הם מחוברים תמיד ואין להפרידם ונקראים מדריגה אחת, ונמצא כי ביום התשיעי מתקן מדריגתו ומדריגת יום העשירי וכולם בסוד אכילה חיצונית, ולכן צריכים לאכול כפי ערך שני ימים כי אם לא יעשה כן צריך יום העשירי לתקן מדרגות יסוד ומלכות בסוד אכילה חיצונית ולא תוכל לעלות לאכילה פנימית, הרי נמצא כי אכילה בתשיעי גורמת להתענות ביום הכפורים ליקח מאכילה פנימית ולפיכך האוכל בתשיעי כאילו התענה גם ביום הכפורים דאילולי אכילה בתשיעי לא היה מתענה בעשירי עכ''ל.
ומדברים אלו מסתייעים רבים מהבאים בסוד ה' שלא להתענות בעשרת ימי תשובה דצריך לתקן מדריגה אחת בסוד חיצוניות יום יום על ידי אכילה ושתיה, ואני אומר כי לא יתכנו דבריהם שהרי בזוהר פרשת אמור דף ק' בר''מ אמר ז''ל, תב בתיובתא שרי גרמיה בתעניתא עד דאתי יום הכפורים וכו' ע''כ, וכן במדרש אמרו
3 שבתענית עשרת ימי תשובה מוותר להם שליש, אכן המה לא ירדו להבין ולהשכיל גומרן של דברים כי שם ביאר הרב הענין כי יסוד ומלכות דנוקבא עדיין לא היה להם מציאות וביום תשיעי יצאו יסוד ומלכות ואנו צריכים להשלים הכלי שלהם כדי שתקבל הפנימיות למחר שאם לא יגמר בחינת הכלי שלה בשלימות איך תוכל לקבל הפנימיות, ולכן אנו אוכלין בתשיעי לתשלום יסוד ומלכות שלה בחינת הכלי ולכן מעלין עליו כאילו התענה כי מן האכילה נמשך אליה אחר כך אור העינוי דהיינו הקו''ל כנודע, וגם אז בתשיעי היא מקבלת מאימא שני בחינות החסדים דאימא דיסוד ודמלכות עכ''ל, הנה מבואר שמה שמצוה לאכול ולשתות הוא דווקא בערב יום הכפורים שאז בתשיעי עוד אחרת היתה שמה כי היא מתחלת לקבל החסדים מה שאין כן בשאר הימים.
ביאור מהרח''ו בסוד תענית עשי''ת ביום ולא בלילה, ומנהג חכמי אשכנז
יא. ומצאתי כתוב מכתיבת יד הקדש מהרח''ו זלה''ה בגליון הזוהר שם פרשת אמור דף ק' על דברי הר''מ דקאמר שרי גרמיה בתענית עד דאתי יום הכפורים כתוב שם זה לשונו, מצוה להתענות בעשרה ימים אלו שהם דרגין דתשובה עילאה עולם הבא ואין הציווי רק מאכילה ושתיה ביום ולא בלילה, והסוד עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וביום הכפורים מתגלה אור הבינה לגמרי ולכן אפילו בלילה מתענים ואנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי לילה כיום יאיר עכ''ל.
יב. ומכאן סמכו חכמי אשכנז שכתבו שלא להשלים תעניות אלו ולאכול מבעוד יום, וגם שלא לעשות הפסקה מבעוד יום להתענות לילה ויום שני ימים או שלשה ימים כדרך שאר הימים בקרב הימים האלה ויקדימו לעשותן קודם ראש השנה.
תוכחה לדורשים לחוטאים כי האכילה עדיפה מתקון התענית
יג. והנה רבים מרבת בני עמינו גמרו שלא להתענות בעשרת ימי תשובה אשר שמעו מפי חכמים בעיניהם הולכי רכיל מגלי סוד האר''י זלה''ה שאין להתענות בקרב הימים האלה, ומשמיעים דבריהם לרבים יחד לצדיקים עם פושעים המליאים חמת ה' מחטאת ואשמה כי כבדה מאד עליהם.
ואין אלו אלא מנאצים את השם ברוך הוא כי אף לו יהי כי כדבריהם כן הוא שדעת הרב זלה''ה שלא להתענות ולאכול ולשתות בהם כי בזה יהיה תקון אלה הימים, הנה הרב זלה''ה לא אמר אל הפושעים והמורדים אשר מכף רגלם ועד קדקדם אין בם מתום ולא נתנו אל לבם כל ימות השנה להכניע אל לבבם הערל להבין ולהתענות ולשוב מעבירות שבידם, אשר לאלה אף ביום השבת היינו מתירין אליהם כאשר כתבו הרבה מהקדמונים וכל שכן בעשרת ימי תשובה ימי חול ממש.
כי אף כי עיקר הדבר באמת ובמשפט לעשות תיקון אלה הימים באכילה ושתיה, זה יהיה משפט לחסידים ויראי אלהים המישרים אורחותם לפני יוצרם באמת ובתמים תמיד כל הימים, וכל שכן שצריך שידעו לכוין בסוד האכילה והשתיה מה היא ומה נעשה בה בשמים ממעל עד אשר יכון האכילה ההיא לעשות תיקון היום ההוא, אכן לא אמרו לבוערים בעם אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם האוכלים את פת בגם לצבות בטנם ולא ידעו שובעה והלואי לא יכשלו בה לקלקל עליונים למעלה תחת תיקון, והלואי כל הימים יספיקו אליהם לצום ולהתענות על כובד עונותיהם ולגודל קלקוליהם אשר קלקלו לבד באכילה ושתיה מרובה וישתו וישכרו כל שאר הימים, ובזה להם לעגה להם לעושה אלה מגלי סוד לעמי הארץ ועליהם נאמר הולך רכיל מגלה סוד ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו'.
יד. כי על כל אלה האיש הירא לא יאבה ולא ישמע אליהם כי המה שגו ברואה כאשר כתבנו בהגה, ויראה ויבין להתענות באלה הימים כי על ידי כך אזי יכנע לבבו הערל לפשפש במעשיו ולשוב אל ה' בחרטה גמורה, ולא יתכן זה באכול ושתה ולהתענג בתענוגי העולם הזה והבליו כי אם הוא אוכל ושותה ועוסק בעסקיו יגבה לבו ולא יאבה לחפש דרכיו ולחקור מעשיו כי הוא צדיק וזך וישר בעיניו.
יבאר שהתענית אינה אלא ממכשירי התשובה
טו. אכן כשמענה את נפשו ונחלש תש כחו של יצר הרע והחי יתן אל לבו ואשר בשרו כחש משמן ואז נוחים ושוקטים רתיחת תגבורת הגוף הנגוף המתאוה ומתגבר כח השכלי כי כשזה קם זה נופל ויראה וישוב מעבירות שבידו, ויתחרט על העבר ויפשפש במעשיו לשוב מהם ולהתודות כי זהו עיקר התשובה כי התענית הוא לבדו איננו פועל כלום שאינו אלא מהמכשירי אוכל נפש בלבד, ועיקר תענית עשרת ימי תשובה נתקנו לפשפוש מעשים ולהתחרט מהם ולקבל עליו לעזוב אותם עזיבה גמורה.
כי אף כי למי שחטא והרשיע לפי הפגם שפגם באיזו שם משמות הקדש כך צריך במספר השמות ההם לעשות סיגופים ותעניות לתקנם ולא יספיק לו בעשרת הימים הללו לבדם, מכל מקום יועיל לו לקבל עליו מעתה לקיים כל דרכי התשובה וסיגופיהן לפי פגמו לעשות בשאר הימים שלאחר יום הכפורים, ואז על ידי אותו הרהור תשובה אם הוא בלב שלם נעשה צדיק גמור כי הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה וכמ''ש לעיל בפרק ז' דר''ה בדין הש''ס דהמקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אפילו היה רשע גמור הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ונעשה צדיק גמור ברגע קטן ומוחלים לו עונותיו ביום הכפורים.
טז. ולא כמו כמה בוערים בעם אשר עולה על רוחיהם שעל ידי תענית של עשרת ימי תשובה בלי שום קיום דרכי התשובה המבוארים בספרי הקדמונים ז''ל ימצאו כדי גאולתם לכפר מאשר חטאו על הנפש מראשית השנה ועד אחרית השנה ביום הכפורים, וזה לא יעלה על דעת שום בר דעת כי הלא לכל חטא וחטא צריך כמה וכמה תעניות אחר שקיים דרכי התשובה, ועל כרחך לא נתקנו תעניות אלו אלא לפשפוש המעשים ולקבל עליו דרכי התשובה לכפר עליו ביום הכפורים כנזכר ושוב יקיים דרכי התשובה אחר יום הכפורים.
דרכי תשובה לת''ח שהתענית מבטלתו ממלאכת שמים
יז. ואולם מי שהוא תלמיד חכם ולא יעצור כח להתענות ויודע בנפשו שאם יתענה ימעט מלאכת שמים בודאי, יבחר דרך אחרת איתו לשמור עצמו מתאותו ואל ימלא תאותו במאכל ובמשתה כי גדר גדול ומופלא מניעת המאכלים, ואין הכוונה שיעזוב לגמרי שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין אפס כי בעת שהמאכל לפניו ועודינו תאב לאכול ממנו ימשוך ידו ממנו לכבוד בוראו ואל יאכל כדי תאותו ודבר זה יזכירהו אהבת השם יתברך יותר מהתענית, יען כי מידי עוברו לאכול ושתה תמיד עיניו ולבו אל חטאתו ושובר תאותו יותר מהמתענה כמו שכתבו הקדמונים.
ויוסיף בלימודו ללמוד בכפלים מרגילותו ולהתפלל בכוונה ובהכנעה ובכובד ראש ובבכי יבא לפני ה' לבקש מחילה מאיתו יתברך על כל פשעיו, וימנע עצמו משחוק וטיול וכל שכן משיחה בטלה ואפילו משמוע דברי העולם הזה.
יח. ואם אפשר לו יתענה לפחות יום אחד בעשרת ימי תשובה ובאותו יום יפנה עצמו מכל דבר שבעולם וישב בדד וידום ויערוך בו מחשבתו ולבו לפני אלהי הסליחות להיות במרר ובשברון לבב על עומדו במרדו כמה ימים ונפשו עליו תאבל ובמרירות תאנח על חטאתו ועל אשמו, ולעת ערב קודם בין השמשות יטבול לשם תשובה ולהשליך מעליו גילולי אשמותיו ובא השמש וטהר וכן היה דרכם של החכמים הראשונים עליהם השלום.
פדיון התענית בצדקה, ואזהרה למרבים בסעודה קודם התענית
יט. ואמרו המקובלים ז''ל, כי הרוצה לשוב בתשובה ואינו יכול להתענות פרטי התעניות כמו ארבעים יום רצופים או שלשה ימים לילה ויום אז יוכל לפדותן בארבעים איסרין כסף מזוקק לצדקה, וכן מי שהיה בדעתו להתענות יום אחד ולא עצר כח יפדה אותו בנתינת איסר אחד כסף מזוקק שהוא משקל ד' שעורות לצדקה, ותמיד יוכל לפדות התענית אם לא שיהיה תענית ציבור כדי לצער את הגוף ולהכניע את יצרו כדי למעט ממנו שיעור איסר מדם הנפש.
כ. כי על כן צריך כל אדם להזהר שלא יאכל בלילה שלפני התענית יותר מכדי ההרגל שלו, וכל שכן האוכלים לראש אשמורות כי אם ירבה בסעודתו בעבור התענית אז לא יועיל לו אותו התענית כי אותם המותרות שאכל הוא שמור לו ליום תעניתו ע''כ.
כא. אכן לא יפטור אדם עצמו בזה כי אם בהיותו אנוס אשר לא יעצור כח להתענות יכול לפדות תעניתו כי שקל הכתוב בכל נפשך ובכל מאד''ך כמו שאמרו ז''ל, אך מי שיעצור כח להתענות ירא שמים יצא ידי שתיהן להבין ולהתענות להתיך זוהמת פנימיותו וירבה בצדקה גם כן ביום תעניתו ושב ורפא לו.
תוכחה להקדים החרטה קודם שישב בתענית
כב. וכתב רבינו יונה עליו השלום וזה לשונו, אדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גמורה וגמר בלב לעזוב החטא עד יום מותו ועבר עידן ועידנין והוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחייו, אז יקריב קרבן תענית בבושת פניו והכנעת לבו וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף בהכנעה.
והוא משל למי שהמרה פי המלך לא ישלח לו דורון שיטרפהו על פניו עד יפול לפניו ארצה לרגליו בדמעה ואחר כך ישלח לו דורון, ולכן הכהן היה מקריב חטאת תחילה שהיא מכפרת על חטא ואחר כך עולה שהיא דורון כמו שאמרו בזבחים פ''ק,
4 אמר רבא עולה דורון היא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה התניא עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו אלא שמע מינה דורון הוא.
התענית חשובה כקרבן ואזהרה להשמר בה מעון
כג. ובכמה מקומות ביארו שסוד התענית הוא ממש כמו קרבן כמו שאמרו, דר' אלעזר כד הוה יתיב בתעניתא הוה מצלי ואמר גלוי וידוע לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהקרבתי לפניך חלבי ודמי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי יהי רצון מלפניך שיהא הריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה מהקרבן באש המזבח ותרצני, נמצא האדם מקריב בתעניתו החלב והדם והריח העולה מפיו הוא מזבח כפרה.
ועל כן הזהירו חכמים הרבה להיות כל איש ישראל זהיר וזריז ביום תעניתו מכל חטא ועון כדי שלא יהא קרבנו נדחה, ולדון מהדברים הפוסלים בקרבן אשר אחת מהנה המחשבה רעה וכן הרהור עבירה פוסל בתענית כמו פיגול, וכל שכן אם יכעוס ביום תעניתו כי קרוב הוא הכעס ביותר ביום ענות אדם נפשו כי נדחה קראו לתעניתו דחוי מעיקרו כי מוטב היה לו שלא להתענות ויהיה שבע וטוב לב עם בני ביתו ועם כל הבריות שלא יתקוטט עמהם וכתיב הן לריב ולמצה תצומו, ובעל נפש יחוש לבלתי ידחה קרבנו מלפני אלהיו שנמצא הוא מקריב קרבן תעניתו לע''ז ושפחה כי תירש גבירתה.
ומתוך תתו אל לבבו ביום תעניתו להקריב חלבו ודמו חלף הקרבן, בלבבו יבין לקבל עליו לעשות דרכי התשובה על אשר פשפש ומצא עוד טומאתו בו דאם לא כן זבח רשעים תועבה, וגם ישקיף וירא כי הקרבן לא יכפר כי אם על השוגג כמו החטאת שהיתה מכפרת על השוגג וכן העולה על עשה והרהור הלב אבל לא תעשה גמור אינו מכפר.
כד. וכמו כן בתענית לא יעלה על הדעת שיהא מזבח כפרה לאשר חטא בזדון כי אם עד אשר יקיים או יקבל עליו לקיים דרכי התשובה, ובכן בזאת ילבש מורא ופחד בקרבו למהר להשליך מעליו כל גילוליו אשר עשה בוידוי וחרטה ועזיבת החטא ומלקיות והתעניות השייכים לכל עון ועון ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
חובת השב לבקש תקוני נפשו
כה. והרב האר''י זלה''ה כבר תיקן סכום ומספר הסיגופים השייכים לכל עון לפי הפגם אשר פוגם האדם במדות העליונים ובשמות הקדש לתקן אותם על מכונם וכבר נדפסו בכמה ספרי המוסר אשר קדמוני, ומי שלבו חפץ לעשות תשובה שלימה מלב ונפש לא יתרשל בבקשת ספרים הצריכין אליו לרפואת נפשו כמו שלא יתרשל החולה לבקש רופא שירפאהו.
כו. ולפי כי עתה בדורות הללו אין איתנו יודע עד מה ואין לנו מנהל ולא מחזיק בידינו למשיב נפש כמו שהיה בימי הרב ז''ל שהיה לבני דורו למשיב נפש ובירר את הקוצים מן הכרם וריפא החולים חולי הנפש כל איש ואיש לפי נגעו ומכאובו והרבה דברים נדרש לאשר שאלוהו ונמצא לאשר בקשוהו, ואף כי עתה תיקוני החטאים אשר תיקן המה לפנינו לא כל הזמנים שוין ואפשר שאינן שוין לכל זמן ואפשר גם כן שאינן שוין לכל נפש.
לקרוא פרשת התשובה בימי התעניות ונוסח תפלה אחריה
כז. ועל כן האיש הירא לשוב אל ה' ולעשות כל פרטי תיקוני העונות על פי תקוני הרב זלה''ה, בימי הצומות יקרא בכל יום פרשת התשובה שבפרשת נצבים ואחריה יאמר כל פרטי הדברים האלה בלשון תפילה בנוסח זה.
רבונו של עולם מלך רחמן סלח לכל עונות בני ישראל השבים אליך בכל לב ובכל נפש, ואתה יודע שרצונינו לתקן כל אשר עוינו דבר דבור על אופניו רק כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו לדעת עד היכן הדברים מגיעים וגם אין אתנו יודע עד מה, ואין לנו לא מנהל ולא מחזיק בידינו רק באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ושלחת אליהם רועה נאמן אשר ידע דעת עליון ולמחיה שלחתו אצלם להיות לבני דורו למשיב נפש, ובירר את הקוצים מן הכרם כגודל חסדך וכגודל השגת רוח קדשך וריפא החולים חולי הנפש והמדוכים בדכדוכה של נפש ועילה הנפשות מעמקי הקליפות להרפא לכל איש ואיש נגעו ומכאובו, והרבה דברים נדרש לאשר שאלוהו ונמצא לאשר בקשוהו ואולי אינן שוין לכל נפש ולכל זמן.
לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתקבלנו בתשובה שלמה לפניך ומה שפגמנו בשמותיך הקדושים ובמדות העליונות יתוקן במיעוט חלבינו ודמינו, ויעלה לפניך כאילו כיוננו כל הכוונות הנוגעות לעונותינו ולפשעינו למלאות אותם כבראשונה, ותן בנו כח לשמור פקודיך ולעשות תשובה ראויה ומקובלת וקרובה לפני כסא כבודך ושמרנו נא מיד סוטני נפשינו לבל נכשל בשום פשע וחטאה מעתה ועד עולם, ואלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו כי אתה שומע תפילת כל פה, יהיו לרצון אמרי פי וכו' ע''כ, וכן יאמר נוסח תפילה זו בכל עשרת ימי תשובה כשהוא מתענה.
תעניות הפסקה רצופין שקולין למספר תעניות מרובים
כח. וכתב הרב ז''ל, דאם רבו לספור תעניותיו הצריכים לעונותיו יכול למהר לעשותם בהפסקות, והפסקה של שני ימים עולה לכ''ז תעניות, ושל שלשה ימים עולה לארבעים תעניות, והפסקה של ארבעה ימים עולה למספר אלף ושמונים תעניות, ושל חמשה ימים עולה אלף ושש מאות תעניות, והפסקה של ששה ימים עולה לששים וחמשה אלפים ושש מאות תעניות.
תקנת השבים למי שחטא בחטא אחד פעמים רבות
כט. וכבר נשאלה שאלה זו לפני חכמים על כמה אנשים אשר נגע אלהים בלבם ונתחרטו על עונותם חטאת נעוריהם ורצו לנהוג סדר הסיגופים והתעניות כמו שכתבו הרוקח והאר''י זלה''ה, ומענה בפיהם לאמר שאם ירצו לקיים כפי אשר מסודר לאותם החטאים על כל פעם ופעם לא יתכן אחר שרבו פשעיהם לאין מספר בכמה מיני פשעים שנו וישנו שלשו וישלשו, והסכימו לאמר כי אף אם חטאו חטא אחד אפילו מאה פעמים אין צריך לקיים הסיגופים והתעניות המסודרים לאותו חטא יותר משלש פעמים, והוכיחו דבריהם מכמה מאמרי הזוהר כמבואר בספרי האחרונים ז''ל.
תקנת השבים למי שחטא באבר אחד עבירות חלוקות
ל. וגדולה מזו הקלו לבעלי תשובה שאם חטא באבר אחד כמה עבירות חלוקות חמורות וקלות כגון בברית המעור באשת איש ובנכריה ובנדה ופנויה ורבות כהנה בביאות אסורות חייבי כריתות ומיתות בית דין והוצאת ש''ז לבטלה, וכן אם חטא בברית הלשון בליצנות ולשון הרע וניבול פה ורכילות ושקרים ושיחת חולין בבית הכנסת ובשבת ובדברים בטלים, וכן אם חטא בגרונו שאכל חלב או דם שהוא בכרת ונבילות וטריפות שהוא בלאו וכיוצא בזה, אם אחר החרטה ועזיבת החטא ומעשים טובים יקיים סיגופים ותעניות המסודרים לחטא החמור שחטא באותו אבר אין צריך לקיים הסיגופים השייכים למה שחטא בהקלים מהם באותו אבר.
ואם חטא פעם אחת בחמורה מהם ובשאר ביאות הקלות מהם כמה פעמים יקיים הסיגופים פעם אחת על החמורה ומהחמורה שבקלים שבהם שני פעמים ודיו, והוא פשוט כדין מי שנתחייב שני מיתות בית דין נידון בחמורה, אכן עבירות שחטא באיברים הרבה צריך לקיים סיגופים ותעניות לכל חטא שבכל אבר שלש פעמים דהיינו בהחמור שבאותו אבר, וכן הורו למעשה לכמה מבעלי תשובה מפני תקנת השבים אף כי רבו החולקים להחמיר ולא נראו דבריהם.
תקון שק ואפר לעשרת ימי תשובה
לא. וכל אלו הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כנגד השי''ן של תשובה ילבש ש''ק על בשרו וכנגד הוי''ו של תשובה יניח אפר כמ''ש שק ואפר, וכנגד הב' וה' של תשובה יבכה ויספוד.
תפלה ע''ד הסוד לתקון תשובה בשק ואפר
לב. ואם בא בסוד ה' יוציא הכוונה בפיו ויאמר נוסח זה, רבונו של עולם האל האב הרחמן מלך מוחל וסולח וימינך פשוטה לקבל שבים, בושים אנחנו מחטאתינו ונכלמים אנחנו מעונותינו כי רבו עונותינו למעלה ראש ואשמותינו גדלו מעל השמים, חטאנו עוינו פשענו מיום היותינו על האדמה עד היום הזה ועתה הנה נדבה רוחי לשוב אליך באמת ובתמים בכל לבבי ונפשי ואתנה לבושי שק של שערות בהמה, ובטובך הגדול קבלני ורצה תשובתי ולבישת שקי להתיש הש''ק איש דעשו ש''ק שערות דס''מ אשר הגברתים בעוני ופשעי ולהאיר דרך נקבי השק הש''ק שקל כסף דחוורתי דא''א וישוב משק דשערות לכתונת ב''ד קד''ש ובכן יוכנעו הקליפות ק''ש ותבן בכח סגולת הש''ק, ויתוקן את אשר הלבשתי שמי''ם קדרות ושק אשים כסותם והוספתי מכאובם יתר על מה שהיה להם והמלכתי את השק העבה הכושי, ש'ועתינו ק'בל ושמע צעקתנו יודע תעלומות.
ובכח סגולת ש''ק ואפ''ר העולים במספר ד' הוי''ות במילואותם ע''ב ס''ג מ''ה ב''ן ושלשה שמות אהי''ה גם המה במילואותם דיו''דין ודאלפי''ן ודההי''ן, עתה יתייחדו הוי''ה דע''ב באהי''ה דיודי''ן והוי''ה דס''ג באהי''ה דיודי''ן והוי''ה דמ''ה באהי''ה דאלפי''ן והוי''ה דב''ן באהי''ה דההי''ן, ועל ידי השק ואפר העולים כמספר אר''ץ ושמי''ם יתוקן את אשר הפרדתי בעונותי בתפארת ומלכות וישובו ויתייחדו ביחודא שלים, ובשומי האפר במצחי יעלו ה' גבורות מנצפ''ך העולים במספר פ''ר וא' הממתקם אחר שנשרפו ונעשו אפ''ר, המה יעלו אל מקום המוח דז''א אשר המה נקודות ציון דאימא ובם תתעורר היא מ''ן להתייחד עם החכמה.
ואל דמעתי אל תחרש לעורר בם העיינין עילאין הנצח וההוד שבחכמה אשר שמה מקום הדינין כמספר דמע''ה העולה ק''ך צירופי אלהי''ם, ובכח סגולת דמעותי יצאו הדינין לחוץ ויתמתקו ויתוקן מה שפגמתי במדות העליונות וכל שורשי נשמתי ואשר סתמתי הצינורות עד כי אין מימי השפעה נוזלים בהם, עתה בהתעוררות מים בוכים הנוזלים מעיני יתעוררו המים העליונים וירדו זרם ושטף מים רבים וירחצו כל אותם הכתמים והפגמים שפגמתי בכל בחינה ובחינה ויומחו כל כוחות הטומאה והמקטרגים מעלי כדבר שנאמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.
סגולת המסתיר תשובתו להיות נסתר מבעלי הדין
לג. ואשרי אנוש יעשה זאת להשתדל לשוב ולעשות כל פרטי תיקוני התשו''בה בהשליך מעליו כל פשעיו ולהיות זהיר וזריז בעבודה האלהית, ויראה בעשותו כל פרטי התשובה להסתיר מעשיו ולא לגלותם כמו שאמרו בזוהר נח,
5 כל מילוי דבר נש בסתימו ברכאן שריין עלוי וכל דאינון באתגלייא הוא אתר דבי דינא שרייא עלוי בגין דאיהו אתר באתגלייא וכו'.
וכן כי המסתיר מעשה תשובתו מבני אדם שכרו שיהא נסתר מבעלי הדין שהקדוש ברוך הוא חופה עליו בלבוש החסד שהוא נקרא אלוה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין כמו שנאמר לגבר אשר דרכו נסתרה ויס''ך אל''וה בעדו, והמפרסם עצמו במעשה תשובתו אי אפשר אם לא יכבדוהו ויפארוהו בני אדם, ואם יגיל וישמח לפי הכבוד וההנאה שיקבל על מעשיו מנכין ממעשיו כמו שכתב בספר החסידים סי' פ''ד.
דברי רבינו יונה בגנות המתפאר במעשיו
לד. וכתב רבינו יונה עליו השלום, אל תתפאר משום דבר שעשית ואל תעמוד במקום שישבחוך פן יגבה לבך, ואם שמעת בני אדם ששבחוך דאג והצטער בדבר כי מחסרין חלקך לעתיד לבא, והסתר כל ענייני עבודתך מבני אדם כי אז יוכפל שכרך ותנצל מלעג הלועגים ובזה יוודע שאינך גונב דעת הבריות כי המגלה צדקתו כוונתו להללו בשערים ולהיות לראש ולבטוח בו בין הכסילים ותועי רוח כדי שיוכל למצוא חפצו מהם.
ודומה לנזכר במשלים כי החתול כשהזקין נעשה נזיר ובטחו בו העכברים עד שלכדם וגרם עצמותם, ולכן נאמר כי עמוד בר הלבב אהבת ההתבודדות ובחירת היחידות, על כן השמר לך אחי פן ישיאך היצר וייפה בעיניך החברה והתערבב עם בני אדם כי ההתבודדות ופרידה מבני אדם סבת ההצלה מכל מה שזכרנו ומביא אל המדות הטובות.
מעשה בבעל תשובה מזמן האר''י שהסתיר תשובתו
לה. ובימי האר''י זלה''ה היה איש אחד בעל תשובה הולך אחר חצי הלילה לבית הכנסת ומתלבש בשק כולו מראשו ועד רגליו בענין שלא היו יודעים מי הוא, והופך פניו אל הקיר ועומד שם חצי הלילה וכל היום עד חצות לילה האחרת מעת לעת בתפילה ותחנונים ובכיות, וכשהיה עובר עליו חצות לילה כשהיו כולם ישינים אז יוצא מבית הכנסת והלך לביתו ובני אדם לא יכלו לדעת מי הוא זה ואיזה הוא, והיה אומר הרב זלה''ה בודאי זהו תשובה שלימה כי תשובה וצדקה בחדא דרגא סלקין וכשם שהצדקה מוכתרת כשהיא בסתר כן היא התשובה כשנעשית בהצנע ובסתר, ויועיל כי אין הסט''א יכולה לשלוט עליו להסירו מדרכי התשובה.
אזהרה שלא להרבות באכילה בלילות שאחר התעניות
לו. ובלילה שלאחר התענית יזהר בכל הימים וביותר בעשרת ימי תשובה שלא ימלא בטנו בשר ויין בענין שיתגאה לבו ויצא שכרו בהפסדו, וגם כי המאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא ואם ירבה באכילה ושתיה מרובה פעולת האד''ים תהיה לו לבהלות ובעלות השחר שחרות התרדימה נופלת עליו ונמצא מבטל קריאת שמע וכן קדושה עם הציבור.
מעלת משכים ומעריב לבכנ''ס בפרט בעשי''ת מספר ''סדר היום''
לז. וההשכמה והערבה בבית הכנסת הוא ענין גדול כל הימים וביותר בעשרת ימי תשובה אחר שכב''יכול הוא מצוי יותר כמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ומקומו המיוחד לו הוא בבית הכנסת, אם כן כל הקודם לבא בהם ומתפלל ומתחנן לפניו זריז ונשכר ותפילתו מקובלת.
כי על כן אף במקומות שלא נהגו לקום באשמורת בימי חדש אלול הנה בימים האלה קמים כולם לראש אשמורות לבית הכנסת לומר סליחות, ואף כל אדם שלא נתעורר נשמתו לקום באשמורת כל ימי חדש אלול לפחות באלו הימים ידד שנתו מעיניו לעבודת אלהיו ולענות נפש על חטאיו, ואם בכל לילי הסליחות לא עצר כח לעמוד על עצמו משעה שקם עד אור הבוקר, לפחות באלו הימים יתחזק בעצמו לעמוד על עמדו משעה שקם בסליחות עד שיתפלל תפילת שחרית ולא יסיח דעתו כלל בדבר אחר חוץ מתפילות ותחינות או לימוד התורה והמצוה.
אזהרה שלא להרבות באכילה המונעת הקימה באשמורת
לח. ועל כן החכם עיניו בראשו ויהיה גבור כובש את יצרו ולא ירבה במאכל ומשתה בלילה שלאחר התענית שלא יאכל אלא דברים דקים הבאים להתעכל, ואף מהן לא ימלא בטנו כי אם אוכל נפש בלבד להיות מוכן ומזומן למעשה תשובתו לקדם אשמורות ולבקש על חטאתו הרחמים והסליחות, ואולי ימצא כדי גאולתו לכפר עליו על אשר התעצל מלקום בשאר כל הימים כי סגולת הימים האלה לתקן על כל הימים כאשר כתבנו למעלה.
להזהר בתפלות עשי''ת וסגולתן לתקן יתר תפלות הפסולות
לט. וכן בענין התפילה ראוי לכל בעלי אומניות להחמיר על עצמן להתפלל עם הציבור בעונתה, ואף אם מאריכין בתפילה קצת אל יהי לו למשא כבד כי לא יקשה עשרה ימים להתפלל בשלימות ולא בדילוג, וישים בלבו לשאר התפילות בימי שנה תפילת השחר עד חצות או עד ארבע שעות פרא למוד להתפלל בדילוג כקורא את הלל, ואולי בסגולת תפילת הימים האלה יעלו כל אותן התפילות הפסולות והנידחות כמ''ש למעלה בפרקים.
להזהר בהזכרת המלך הקדוש והמלך המשפט וטעם תקנתן
מ. ואף כי בכל יום מקבל האדם עול מלכות שמים בייחוד קריאת שמע, אמנם בימים האלו ימי הדין צריך שיאמר המלך הקדוש והמלך המשפט, והם כנגד שני בתי דינין שיש למעלה שהם נקראים בית דין עליון ובית דין תחתון כנודע לבאים בסוד ה', וצריך כל אדם לכוין בהם מאד שלא ישכח ויצטרך לחזור התפילה ונמצא כושל בעון ברכות לבטלה מאחר שראשונה לא עלתה לו.
חרדת ימי המשפט ותוכחה למתפללים בהן בלא הזכרותיהן
מא. ואיש הירא וחרד לבו יחיל בקרבו ותמיד כל היום לא ימיש היות ירא וזע ממוראת משפטו ודינו יתברך כי בא לשפוט הארץ לאמר מה אני ומה חיי וכו' מה מעשי הטובים ואיך אתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכי יפקוד מה אשיבנו, ובכן בזאת בעומדו להתפלל לפניו יתברך לא יסור לבבו מלהזכיר השבחים הנוספים והשאלות הנזכרים ונעשים לאמרם בקרב הימים האלה על עסקי המשפט והדין הנעשה בשמים ממעל.
לא כן התועי רוח בוערים בעם אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם ענין הדין והמשפט שהעולם נידון בו באלו הימים, וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וישליכו דברי הריצויים והוידויים ודרכי התשובה הנעשים ונזכרים בקרב הימים האלה אחרי גוום, ובכן בבואם להתפלל לפני קונם הן אומר והן דברים מן השפה לחוץ מצות אנשים מלומדה ולא נתנו לב להזכיר שבחים הנוספים ושאלות חיים והשלום אשר תקנו הראשונים, ויהי להם ימי התשובה עשרת הימים וימי הפורים שוין בשיעוריהן כי לא ננערו מתרדימת שינתם לומר מה הימים האלה ומה טעם יש בם על מה אדניהן הוטבעו.
מב. והם לא ישיבו אל לבם כי קרב יום פקודתם ודינם מגופם ובניהם וממונם לפני אלהי עולם ה' מלכנו ואלהינו אשר אין כל דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו אשר לא יצטרך לעדים וראיה להיות ידיעתו והשגחתו על הכל פרושה מבלי שיוכל האדם עשות גדולה או קטנה אשר לא ידעה, והן לא קצרה ידו החזקה מהשיב להם כדי רשעתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זורה ולא חובשה ולא רוככה כי אם בתשובה שלימה, אשר אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שוחד כי אם בהתלבש ביראה ורעדה וזיע ורתת וחלחלה ולשית עצות בנפשם יגון בלבבם לילה ויומם לעלות ארוכה למחלתם, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכו' ולהתקרב אל ה' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
ואנשי כנסת הגדולה תיקנו ענין זכרנו ומי כמוך וכיוצא בתוך תפילת שמונה עשרה מלבד טעמם הכמוס, כדי לעורר לבות אדם להתפלל מתוך כובד ראש ובכוונה בתתם אל לבם כי ימי חיי הבלם תלויין ועומדים בקרב הימים האלה ואפס עצור ועזוב, והחי יתן אל לבו כי העולם בכף מאזנים ואם יזכה בתפילתו ישוב חרון אף ה' ממנו ולא נאבד ויכריענו לכף זכות.
מנהג קדמונים בעשי''ת לקיים מצוות שאין להם דורש ולהשיב אחרים מעון
מג. וכן היו חסידים הראשונים מחזרים בקרב הימים האלה לאשר ולקיים כל מצוה שאין לה דורשים ושלא קיימו ועשו אותה בשאר הימים פן אולי על ידם יכריעו את עצמם ואת כל העולם לכף זכות, וכן ללמוד למי שהמה יודעים שחטא ואשם דרכי התשובה שסגולת הדבר ההוא רבה היא מאד כמבואר בזוהר פרשת תרומה
6 דעביד דאסתלק קודשא בריך הוא על כורסייא יקרא וגורם הכנעת הס''א, עיין שם באורך.
מנהג אנשי מעשה לקדש הלבנה קודם יוהכ''פ וסגולתה
מד. ורבים מאנשי מעשה לא אבו לשמוע לסברת האומרים שאין לקדש ברכת הלבנה עד מוצאי יום הכפורים מטעם כי אנו תלויין בדין, יען כי אמרו שאדרבא טוב לקדש אותה בעשרת ימי תשובה כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכויותינו, ומה גם שסגולתה לחיים וכמעשה שהיה באחד שפגעו גוי אחד בלילה ורצה להורגו וביקש מאיתו להניחו לעשות מצוה אחת קודם מותו, והלבנה אז היתה במילואה וקידשה בכוונה יתירה ונעשה לו נס וכשדילג שלש פעמים כמנהג נשאו הרוח וניצול מהם, ואמרו הקדמונים כי מי שיקדש הלבנה מיום שקידשה שוב לא ידאג מן הפורענות באותו חדש וכן לא יגזרו עליו מיתה באותו חדש.
מנהג להרבות בתי דינים בעשי''ת וסגולתו
מה. וכן אין למנוע מלדון בימים האלה כאשר נהגו בהרבה מקומות, ואדרבא יותר טוב הוא לדון ולפסוק הדין בין הבריות כדי שיהא שלום בין איש ובין אחיו ובין ריעו, ועוד כי אמרו חכמים
7 במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין שאם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה ואם אין הדין נעשה למטה נעשה הדין למעלה, ואם כן אם לא ידונו למטה הרי מדת הדין למעלה מתוחה חס ושלום.
כי על כן רבים מבתי דינים היראים וחרדים ישבו כסאות למשפט בעשרת ימי תשובה ביתר שאת משאר הימים לשפוט כל העם למטה ולהשקיט הדין של מעלה כי על הדין העולם עומד, ועוד גם מצד התובע ראוי להטפל בדינו לתווך השלום בין איש ובין אחיו קודם יום הכפורים, ואם לא ישפוטו המה התובע יבער כאש שנאה בלבו על הנתבע שמחזיק את שלו שלא כדין, וגם מצד הנתבע טוב לו להזקק לו להוציא גזלה מתחת ידו טרם בא יום הדין הגדול והקדוש ותתקבל תשובתו יותר כי בעוד הגזלה בידו יהיה ביום הדין כטובל ושרץ בידו חס ושלום.
אין משביעין ומחרימים בעשרת ימי תשובה
מו. ועל כן גמרו רבים מגדולי ישראל לומר כי שטות גמור הוא ושבוש הדעת יש לאותם הנוהגים שלא לדון, ואדרבא הואיל ומצות עשה היא טוב לדון כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכויותנו להכריע כף הזכויות כדבר האמור, ומכל מקום אם יש עסק שבועה ביניהם שקיבל עליו הנתבע לישבע, כתבו גדולי הפוסקים כי אין להשביעו עד אחר יום הכפורים שחוששים ביותר שלא להביא עונש חומר שבועה לעולם אם נשבע על שקר, וכן אין מחרימין בהם בבית דין כדי שלא לעורר הדין בימים האלה.
להזהר בכ''ד דברים שב''ד מנדין עליהם
מז. ומכאן ישקיף וירא כל אחד מאישי ישראל כמה וכמה יש לו לכל איש ישראל להזהר על נפשו בכל הימים וביותר בימים האלה שלא לעורר הדין עליו חס ושלום, ובפרט בכ''ד דברים שמנה הרמב''ם ע''ה שמנדין עליהן ישמר ביותר כדי שלא ינדוהו למעלה דבמקום שאין דין למטה יש דין למעלה, ואם עובר על אחת מהנה אף שלא החרימוהו פה למטה בארץ יחרימוהו וינדוהו בשמים ממעל חס ושלום ועונשו כמו שאמרו בזוהר,
8 דכל אילין דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל יומא ומכריזין בכל אינון רקיעין אזדהרו בפלנייא דאיהו נזיפא ועד דלא תב נזיפא איהו לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה וכו' וצלותא לא אעלת דסתמי לה כל תרעי שמיא ע''כ.
ועונש זה רע ומר בכל הימים שלא להכנס תפילתו למעלה, קל וחומר בימים האדירים האלה אשר כל התפילות והתחינות שבהם היו לנו לעינים לכל ימות השנה, ואם בימים האלה העלה חרס בתפילה הנה אבדה תקותו חס ושלום, אשר מטעם זה גם כן היתה תקנת הגאונים שלא להחרים באלו הימים מטעם כי אמרו חכמי האמת כי מי שהוא בחרם למטה יום אחד הוא למעלה בחרם שלשים יום ונמצא מאבדים ממנו סגולת תפילות הימים האלה.
להזהר ביותר בעשי''ת מפת עכו''ם ובשאר איסורי המאכלים
מח. וכן כתבו הפוסקים כי אף מי שאינו נזהר מפת של גוים בעשרת ימי תשובה צריך להזהר, ומזה יקיש כל איש הירא וחרד לדבר ה' אם בפת של גוי שהתירוהו חכמים הוזהרנו, על אחת כמה וכמה להיות זהיר באכילתו שלא להכשל באכילה ושתיה ושכרות שלא להקל ראשו ממוראת הדין.
וכל שכן שלא להכשל חס ושלום באיסור של תורה ולבדוק כל דבר מן הנמלים והתולעים טרם אכילה פן תאכלנו התולעת חס ושלום שאיסורו חמור מאכילת חזיר, וכן שלא לקנות דברים שיש בהם חשש איסור אלא מיהודי הכשר המדקדק בו כראוי, ודבר זה יש בו בפרט ביין וחלב ובגבינה ובדבש שיש בהן גם כן חשש דבש ענבים, כי אף כי אין דרכו להזהר בשאר הימים ראוי להזהר בימים האלה.
מנהג אנשי מעשה בעשי''ת להימנע לאכול דבר שהורה בו חכם
מט. ורבים מאנשי מעשה נוהגים בעשרת ימי תשובה מנהג יחזקאל הנביא ששבח עצמו שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם אפילו שהיא מותרת כיון שנפל בה ספק איסור כמו שאמרו באלו טריפות
9 על פסוק ולא בא בפי בשר פיגול, והרי יש דברים הרבה שנפל מחלוקת בין הפוסקים האחרונים הלכה כדברי מי וזה אוסר וזה מתיר, ובודאי שיחזקאל הנביא עליו השלום בדבר זה לא היה אוכל שהרי אותו האוסר שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא והוא חמור יותר מהורה בה חכם, ונזהרים לפחות בעשרת הימים אף כי אין כל אדם יוכל לעמוד בה כל הימים.
מנהג המחמירים בעשי''ת יותר משאר ימים וטעמם
נ. וכן להזהר במה שהזהיר הרב האר''י זלה''ה שלא לאכול גיד הנשה בין דימין בין דשמאל כי הן אחוריים, ושלא לאכול גבינה ביום שאוכל בו בשר וכן בהפך,
10 ושלא לשתות הקאוי הנעשה מן הגוים, ואף כי לא נזהר ממנה בכל הימים הנה בעשרת ימי תשובה שנזהרים מפת של גוים ראוי ונכון להתחסות כל איש ישראל תחת כנפי החסידות ולהזהר בהן, ואל תטעה בדעתך לאמר כי אם תנהוג בהן איסור באלה הימים גם בכל השנה יהיה אסור, כי אין זה מאומה דכיון דאין איסורו ברור אלא תלוי במנהג כדין הפת של גוים שאנו נוהגים לאוסרו בעשרת הימים אלו, כי מאחר שבשעה שהוא נזהר מלאוכלו אין בדעתו להזהר כי אם באותם הימים פשיטא שלא נאסר בכל השנה.
נא. והרמ''ק ז''ל כתב בסדר עבודת יום הכפורים וזה לשונו בקיצור, ואף אם יזהר בדברי חסידות באלה הימים בלבד נכון הדבר ואף אם לא ינהוג כן בחסידות ההוא אחרי כן, והטעם לזה הוא לפי כי בימים האלה אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות וכן עשרת הימים אלה תלויים בבינה הנקראת חסידה ברושים ביתה כדפירשו בזוהר פרשת ויצא, ולפיכך נכון הדבר להתנהג גם אנחנו בחסידות כאשר נוכל שאת ע''כ.
מנהג האר''י לאכול חולין בטהרה בעשי''ת כרהיטת הירושלמי
נב. ואמרו על רבינו הגדול האר''י זלה''ה שהיה אוכל מן ראש השנה עד יום הכפורים חוליו בטהרה, דגן שלא הוכשר ונילוש במי פירות והמים היו שותים מן הבאר באופן שלא יגעו בהן, וכן אמרו בירושלמי דר' חייא מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעת ימים, וכתב אבי העזרי
11 דאלו הם השבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
ראוי להוסיף טהרה על טהרתו בטבילה בעשי''ת
נג. ואשרי אנוש יעשה זאת מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, אכן לפחות למי שאין לו יכולת בידו לעשות כאלה כי צריכים הכנות גדולות וסילוק הטירדות הנה לפחות יאחוז בענין הטהרה להיות זהיר וזריז להיות תמיד בטהרה, ואם אפשר לו לטבול בכל יום ויום מאלו יטבול כי גדולה טהרה לאלו הימים במאד מאד כי טהרת הגוף יחדש טהרה בנשמה.
חומר ענין הטבילה והנמנע ממנה אין תפלתו נשמעת
נד. וכל שכן אם הוא טמא כי בהיות הגוף טמא בודאי יגיע קצת פגם בנשמה ואי אפשר שיכוין כראוי בלי שתבלבלהו מחשבה אחרת ותפרידהו מהשורש העליון שהרי הוא נפרד על ידי הפגם שבנשמתו כדפירשו בתקונים
12 דאיהו לא שריא על נשמתא פגימתא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב, ולכן אי אפשר שיהיה לו דביקות שעיקר הדבקות בו יתברך וכיון שהוא יתברך איננו שורה עליו כיצד אפשר שיתדבק, והוא מן הדברים המעכבים את התפילה שלא תהיה תפילתו נשמעת על כי לא טהור הוא כמו שכתוב בספר חסידים ז''ל.
13
מעלת התפלה בכל עשי''ת וחומר הטבילה בהן
נה. ועל כן לתועלת תפילות הימים האדירים יש להוסיף בטהרה על טהרתו כל אשר ימצא ידו לעשות ולטבול בהם בכל הימים קודם התפילה, וכל שכן אם אירע לו מקרה אשר לא טהור בלילה שראוי להשכים מיד ולטבול לומר תפילה וקריאת שמע, כי אף כי לפי הדין ביטלוה לטבילותא והתירו לבעל קרי לקרות קריאת שמע ותפילה, הנה בימים האלה נכון הדבר לנהוג בטהרה ולהחמיר לבל יקרא קריאת שמע ותפילה אם לא יטבול, דתפילות הימים האלה חמירי טובא כראש השנה ויום הכפורים ממש כי כל אלה הימים כולם קשורין יחד בבחינות עליונות הנעשות בימים האלה.
אזהרה לאוכלין עם הנדה בקערה אחת או מרבים דיבור עמה
נו. ואף אם בשאר הימים עובר על תקנת חכמים לאכול עם אשתו נדה בקערה אחת כאשר פסתה המספחת הזאת ברבת בני עמינו כל הימים, הנה בקרב הימים האלו ירחיק עצמו ממנה לבלתי אכול עמה בקערה אחת וגם שלא להרבות הדיבור עמה כי אם מעט מזער ההכרחי.
מעשה בימי האר''י באחד שנגע כר שלו במיטת אשתו נדה
נז. ובימי האר''י זלה''ה היה מעשה באיש אחד אשר התנהג בתשובה רמה בעשרת ימי תשובה, ויחלום חלום בלילה אחד מעשרת הימים אלה וירא בחלומו אשר רגליו היו מלוכלכים בצואה ותפעם רוחו לדעת את החלום ויספר את חלומו להרב זלה''ה, והשיב לו הרב נפשך לא מטוהרה היא כי לא הנהגת בטהרה על כי מטתך היה קרוב למטה אשר שכבה עליה אשתך נדה ועל ידי השינה שישנת בלילה נגעה כר העליון שלך במטת אשתך אשר היא בנידתה, וילך האיש ההוא ויבקש הדבר וימצא כדברי הרב זלה''ה.
ועל כן ישמע חכם ויוסף לקח וטהור ידים יוסיף אומץ בכל הימים וביותר ויותר בקרב אלו הימים הקדושים אשר קידשום שמים כי הטהרה גדולה ויקרה בהם לטהר את הנפש.
אזהרה לשמור הידים בנקיות בשעת תפלה ולימוד ובשעת סעודה
נח. וכן להזהר להיות נקי כפים תמיד כי הוא עיקר גדול לטהרה, כי גם בזאת פסתה המספחת ברבים מעמי הארץ אשר לא ידעו להזהר לא בשעת תפילה ולא בלומדם בתורה ובשולחן אשר לפני ה' וידיהם טמא טמא יקרא לנגוע במקומות המכוסים שבגופן, והוא דין מפורש בטור אורח חיים סימן צ''ב, העומד בתפילה ונגע במקומות המטונפים צריך לנקות ידיו, ומקומות מטונפים היינו מקומות מכוסים באדם כגון שוק וירך.
וכן אם חוכך הראש וכן בצואת האזן והאף שאסור ליכנס אצבעו באזנו או בתוך חוטמו כי אם דווקא על ידי בגד, וכן כתב בסימן קס''ד כי מי שעומד בסעודה ונגע בשוק וירך ומקומות מכוסים באדם או שחיכך בראשו כנזכר וכל כיוצא בזה צריך לחזור וליטול ידיו ולחזור ולברך על נטילת ידים וכל שכן אם עשה צרכיו.
מנהג קדמונים לתלות כלי מים עליהם לטהרת הידים
נט. ולו חכמו ישכילו לתת אל לבם לאמר כי הקדושים אשר בארץ המה היו אוכלים חוליים בטהרה בימים האדירים האלה ואיך ולמה המה יאכלו את לחמם טמא, ואם רע ומר הדבר הזה בכל הימים על אחת כמה וכמה בקרב הימים האלה אשר לא ידעו להזהר בעת תפילתם וגם תפילתם תועבה וסורו טמא קראו למו חס ושלום, ושומר נפשו יהא זריז בנקיון כפיו בדרך חסידים הראשונים אשר עשו כלי קטן תלוי עליהם מן הצד מלא מים לטהר את ידיהם תכף ומיד בנוגעם במקומות הנזכרים כי הידים עסקניות הן, אשר בלי ספק עושה אלה טהרה מביאן לידי קדושה רבה ויקרא.
נקיות המלבושים היא מכלל הטהרה ויתר עניני נקיות
ס. וכן בכלל הטהרה הוא טהרת לבושו כמו שנאמר והטהרו והחליפו שמלותיכם שנסמכו אהדדי, להורות שהחליפה גם היא מסוג הטהרה לטהרת עצמו שיהיו בגדיו טהורים מטינוף וטומאה ושלא יהיו מלוכלכים בשמן ורבב, וכן כתב הרוקח עליו השלום בשורש הטהרה, והזהר בטהרת המלבושים שלא יהיו בגדיך מלוכלכים מן הצואה ומן טיפי מימי רגלים, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, על כן תלמד עצמך בקינוח היטב, שמור נקביך ואל תרגיל להשתין סמוך לגאולה פן יטפטף על המכנסים ואיך תתפלל סלח לנו כי חטאנו ואתה עומד ומטונף, והזהר מש''ז פן ידבק בבשרך ובבגדיך.
סא. ובספר חסידים סימן תת''ל כתב, כי חסיד אחד כשהיה משמש מטתו היה לו חלוק לבן לבד כי אמר שמא ידבק שכבת זרע בחלוקו ואיך אלך לבית הכנסת ואיך תשמע תפילתי, וילמד ממה שאמרו
14 בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו.
מנהג אנשי מעשה לייחד מנעלים לתפלה ויתר פרטים בזה
סב. ועל כן רבים מאנשי מעשה יש להם מנעלים מיוחדים להתפלל בהם בבית הכנסת, ואשרי אנוש יעשה זאת כל הימים ואם לא יוכל להזהר לפחות ינהוג בטהרה זו בימי התשובה ולקיים דברי הב''י ז''ל באורח חיים סימן צ''ח שכתב, כי התפילה היא במקום הקרבן ולכן צריך להזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים וכו', וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה כמו בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה, ומכל מקום טוב שיהיה לו מכנסים מיוחדים לתפילה משום נקיות עכ''ל, והוא תועלת גדול לקיבול התפילות.
חומר הלומד ומתפלל במקום מטונף
סג. וכן בכלל הטהרה היא טהרת המקום כמו שנאמר ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, ובזוהר פרשת תרומה
15 ביארו דרוח קודשא בעי באגר שלים ובאתקנותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכניה וכו', הרי הזכיר אתדכאותא דמשכניה טהרת המקום לבלתי היות שם במקום אשר הוא עומד שום טינוף, וכל שכן כשלומד בתורה להרחיק עצמו מכל טינוף וריח רע כי עליו נאמר כי דבר ה' בזה הכרת תכרת הנפש ההיא, ולא מנו אותה בל''ו כריתות שבתורה יען כי היא חמורה מכל כריתות שבתורה שאינם אלא בעולם הזה ואיסור לימוד התורה והתפילה במקומות המטונפות הוא כרת בעולם הזה ובעולם הבא כמ''ש בכמה מקומות.
עיקר הטהרה תלויה בנקיות מעון וטהרת הלב
סד. ועיקר הטהרה הוא שיטהר עצמו מכל עון ואשמה כמו שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם שהיא על טהרת היצר הרע שמצידו עיקר הטומאה כמו שנאמר ומחטאתי טהרני, וכן לטהר את לבו ממחשבת הטומאה כמו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים שאם הלב טהור כל האיברים טהורים ויחדיו יהיו תמים עיניו ולבו צופות מה למעלה מראשו כמו שאמרו דע מה למעלה ממך עין רואה וכו'.
ובכן יטהר מוחו ולבו כדי שתמצא השכינה מקום שבו תשרה כי דבר קל יפגום בהם מרוב דקותם ורוחניותם שהם רומזים למקום עליון כנודע, וכן לטהר הלב מקנאה ושנאה ותחרות ומכל מדות הרעות התלויות בלב כגון דאגה ואנחה ועצבות וכעס והיתול וכיוצא, וכאשר יהיה הלב פנוי מכל זה הוא דירה נאה לשכינה בלבו.
טהרת המחשבה תלויה בלימוד התורה ודברי הזוהר והרמב''ם בזה
סה. ועיקר טהרת המחשבה היא על ידי עסק התורה כמו שכתב הרמב''ם ע''ה בסוף איסורי ביאה זה לשונו, יתיר מכל זאת אמרו יפנה עצמו מחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבות עריות מתגברות אלא בלב פנוי מן החכמה וכו', וכן פירש בזוהר פרשת קדושים
16 שעיקר הטהרה היא על ידי התורה זה לשונו, ותא חזי לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילי דאורייתא בגין כך כן מילין דאורייתא לא מקבלין טומאה בגין דאיהי קיימא לדכאה לאילין מסאבי ואסוותא באורייתא אשתכח דכתיב רפאות תהי לשרך וכתיב יראת ה' תוסיף ימים דכיותא אשתכח באורייתא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד מאי עומדת לעד דקיימת תדירא בההוא דכיותא ולא אתעדי מיניה לעלמין ע''כ.
ציונים והערות לפרק א
1) ר''ה דף י''ח ע''א. 2) אבות פ''ב מ''ד. 3) תנחומא אמור פכ''ב. 4) זבחים דף ז' ע''ב. 5) זוהר נח דף ס''ד ע''ב. 6) זוהר תרומה דף קכ''ט ע''א. 7) דברים רבה פרשה ה' אות ה'. 8) זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב. 9) חולין דף ל''ז ע''ב. 10) כאן הורה המחבר כדעת גורי האריז''ל להחמיר בכ''ג ל''ש גבינה אחר בשר ול''ש בשר אחר גבינה, אבל המעיין בפ''ח משבת יראה שכתב להיפך דרק בגבינה אחר בשר החמיר האריז''ל שלא לאוכלו כל אותו היום אבל בבשר אחר גבינה אין להחמיר ואדרבה מצוה יש בדבר כדמוכח מדברי התקונים והו''ד בשולחן גבוה, וקרוב שכאן כתב המחבר ממה שקיבל תחילה מגורי האריז''ל דבכ''ג אסור ואפי' בשר אחר גבינה וכמו שכתב להדיא בפ''ח משבת בשמם, אלא ששם נטה לחלוק עליהם כמו שציין שם בפירוש וכתב דאע''פ שלדבריהם יש לאסור בכ''ג מ''מ לדעתו אין מקור לאסור ואדרבה מדברי התקונים יש צד גדול להתירו, ונמצא לפ''ז דפרקים אלו כתב המחבר ממה שקיבל מרבותיו ע''פ הקבלה שבידם מהאריז''ל ואילו את פרקי השבת כתב המחבר לאחר מכן אחר שסידר את כתבי האריז''ל ומהרח''ו וכמו שציין שם דמה שהורו גורי האריז''ל אין לזה מקור בכתבים ועל כן חזר שם להכריע להתירא בבשר אחר גבינה, ועי' משנ''כ שם בהערה 242. 11) הובא ברא''ש שלהי מס' ר''ה. 12) תקו''ז תקון ע' דף ק''ל ע''ב. 13) ספר חסידים סי' רמ''ח. 14) יומא דף כ''ג ע''ב. 15) זוהר תרומה דף קכ''ח ע''א. 16) זוהר קדושים דף פ' ע''ב.
פרק ב - מעלת התורה - חובת התשובה
עיקר כפרת החוטא להוסיף בלימוד התורה
א. יאותו ה חסידים
ו הישרים
ה יראים את דבר ה' הבאים לשוב אל ה' אלהיהם ולתקן את אשר עיותו פשע וחטאה, יאותה להם תחילת דבר להוסיף לקח יום יום כדי שתהא תשובתם מקובלת כאשר חכמים הגידו,
17 רב הונא אמר אם נכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפים אם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים וכו' והיא התשובה העיקרית, וכן אנו אומרים בתפילתנו השיבנו אבינו לתורתך כי הרחוק מהתורה רחוק מקודשא בריך הוא ואין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, וכבר אמרו
18 בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה.
ע''י לימוד התורה קורעין גזר דינו של אדם
ב. ואמרו בזוהר
19 זה לשונו, ר' יוסי הוה אזיל באורחא ופגע ביה ר' חייא אמר ליה האי דאוקמוה חברייא דכתיב בעלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אמאי בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא דכתיב זאת התורה לעולה למנחה שקיל אורייתא לכל קרבנין, אמר ליה הכי הוא ודאי דכל מאן דאשתדל באורייתא אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא ניחא ליה מכל קרבנין וההוא עונשא אתקרע ובגין דילעי בה לשמה קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה ע''כ.
ובשמות רבה פרשת תצוה
20 ז''ל, אמרו ישראל רבונו של עולם עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות אמר להם דברים אני מבקש מכם ואין דברים אלא דברי תורה ואני מוחל עונותיכם, ובפרק קמא דברכות, כל העוסק בתורה וכו' מוחלין לו כל עונותיו שנאמר בחסד ואמת יכופר עון ע''כ.
אזהרה על עון ביטול תורה
ג. ורבים בוערים בעם חושבים בסכלותם כי לא תאבד הנפש בהמנעם מעסק התורה, ואחרי שהם מאמינים בה' ועושים המצוות אינם חוששים לביטול התורה והולכים בעצת רשעים ושמים עיקר עסקיהם בהבלי העולם, כמו שראיתי בעיני כמה עשירים שנתן להם ה' עושר וכבוד ויכולים לעסוק בתורה מחצות היום ואילך ואינם עושים כן, ויתחלפו להם ספרי החנות בספרי התורה ויסתפקו במה שלמדו מנערותם או במה שלומדים תורה בניהם הקטנים וכשיכנסו לכלל מצוות יתבטלו יחד אבות ובנים, ונעשה להם כהיתר ביטול התורה עד שבימים הנוראים והאדירים האלה יוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב ואין איש שם על לב פחד ה' והדר גאונו כי בא לשפוט הארץ וזכר כל היצור ומעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו יצרי מעללי איש למשפט יקרבו.
תוכחה על חומר עון ביטול תורה מהר''ם די לונזאנו ע''ה ~
ד. ולא ידעו ולא יבינו כי אף השב אל ה' בצום ובכי ומספד ובכל דרכי התורה ולא יחוש לביטול תורה אין תשובתו מועלת כלום כי כל זמן שאינו עוסק בתורה ומתרפה ממנה אם ימלט מבא לידי מינות וכפירה לא ימלט מבא לידי דומה למינות וכפירה, המשל, ראובן אם לא יעסוק בתורה כראוי ימשוך לו מזה שלא יחוש בדקדוק המצוות ולאיסורים הקטנים בעיני האדם, כמו הדבור בבית הכנסת והשכמתו והערבתו והכוונה השלימה בתפילה והסתכל בנשים וכל כיוצא באלו, ואם יתבטל יותר יגיע עד שלא יחוש להתפלל עם הציבור ולא ידאג כשאירע לו שלא קרא קריאת שמע והתפלל בעתם או שלא התפלל כלל, ויהא מותר בעיניו הליצנות והגאוה והחנופה וסיפור לשון הרע וענינים אחרים מלבד אלה.
ואם חולי הביטול מתלמוד תורה יתחזק עליו יותר ויגיע עניינו עד שלא יחוש לדברי חכמים כלל, ואם יקרא קריאת שמע ויתפלל או יברך ברכת המזון יהיו דבריו בלא כוונה כמי שמדבר בחלום ויהא לבו נוקפו על תורה שבעל פה וילגלג בדברי חכמים ויבז להם בלבו, ויתיר לעצמו הגזל והאונאה והשבועה לשוא ולשקר ואולי גם מן העריות ובעל בת אל נכר, כללו של דבר, לפי רוב העסק בתורה ירבה החסידות וטוב אמונתו ולפי רוב ההבטל מתלמוד תורה ירבה התרחקו מהשם יתברך ומחוקיו ומצוותיו ורוע אמונתו, ואין רצוני באמרי רוע אמונתו כי האיש ההוא יאמר בפיו שהוא מאמין אמונה רעה פלונית אך רצוני לומר שיעשה מעשים שיורו על רוע אמונה, ואין צורך להאריך עוד בזה כי פשוט הוא בהתבוננות מעט.
ה. וכל זה תמצא רמוז בספר הזוהר בדברים קצרים אמרו בפרשת ויקרא
21 זה לשונו, כד בר נש אתרחיק מאורייתא רחיק הוא מקודשא בריך הוא ומאן דקריב לאורייתא קריב לקודשא בריך הוא בהדיה ע''כ, ועל זה נאמר ליהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, בא ללמדנו כי מי שלא ימוש ספר התורה מפיו ישמור לעשות ומי שימוש ספר התורה מפיו ולא יהגה בו יומם ולילה לא ישמור לעשות ככל הכתוב בו, ולכן אם יאמר לך אדם שאינו מרבה בעסק התורה כראוי שהוא בעל תשובה וצדיק וחסיד אל תאמן ואם ירבה בתורה האמן תאמינהו.
וכל משכיל ישכיל בלבו לאמר, אם יהושע שהיה נביא ושמש את משה רבינו עליו השלום ארבעים שנה ולמד ממנו כל התורה אמר לו השם יתברך שאם ימוש ספר התורה מפיו לא ישמור לעשות ככל הכתוב בו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה כמו שהאריכו כל חכמי המוסר בפרט הזה למעניתם. (הגה, ועיין בהר''ם לונזאנו ז''ל).
להרבות בעסק התורה בעשרת ימי תשובה
ו. ועל כן הימים האלה נזכרים ונעשים לכל בעל תשובה לתקן עון ביטולה של תורה ולמעט כל אחד בעסקיו ולקבוע ביום ובלילה לימוד התורה ולרדוף אחרי בתי מדרשות לשמוע חכמה ומוסר ואז תלמוד תורה ותשובה מוחלין על כל עונותיו, אך בתנאי שיקבל עליו לבלתי עזוב את התורה ולהתדבק בה ככל הבא בידו כי בה יחזק במעשה תשובתו ולא ירפנה תמיד כל הימים.
יבאר שעיקר לימוד התורה תלוי בצירוף התשובה והמעשה
ז. אך לא יעלה על לב איש אם חטא ואשם כי יספיק לו תורתו לכפר עליו, שלא מצינו שעמדה להם לאחיתופל ולדואג תורתם לכפר עליהם כי שניהם אין להם חלק לעולם הבא עם היות שהיו דורשים כמה הלכות במגדל הפורח באויר כמו שאמרו בחגיגה
22 ועיקר התורה היא התשובה והמעשה, ועונשו של תלמיד חכם אם חטא גדול משל עמי הארץ כמו שאמרו ז''ל
23 הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים שאפילו שגגות נעשה להם כזדונות.
דברי המקובלים בחומר העוסק בתורה בלא תשובה
ח. וכתבו המקובלים כי על זה נאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי, כי אם לה' יחטא איש מיד הוא מתלבש בקליפה ובהיות כי נמצא תוך הקליפה כשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפה בהכרח, והקליפה תובעת דין ותאמר תפילתו ותורתו של פלוני משלנו היא ונוטל השפע הבא ממנו ושפחה תירש גבירתה, אכן בכח התשובה יתוקן הכל כמו שהיה ויכניע וישבר כח הקליפה וחיל בלע ויקיאנו ויחזור כל השפע אשר נטלו מחמתו להעלות ריח ניחוח לה' ויחשבו לו זדונות כזכויות, באופן כי שתים אלה תורה ותשובה הא בלא הא לא סגיא.
מנהג קדמונים להתודות קודם לימודם
ט. כי זה היה טעם מנהג חסידים הראשונים ז''ל להתודות טרם שיבתם ללימודם כדי שיקדים להם החרטה והוידוי קודם עוסקם בתורה לבלתי יוכלו נגוע איש זר בשפע תורתם ותפילתם, והוא מנהג נכון כאשר כתבנו בפרקי הסליחות דלעיל.
תוכחה לתלמידי חכמים לפשפש במעשיהם על דקדוק המצוות
י. וכאשר התלמיד חכם יפשפש במעשיו לשוב אל יפן לאשר פשפש ולא מצא כי אם ישוב לפשפש לאט לאט יוסיפו לו כהנה וכהנה, ושמא כאשר עשה איזה דבר שבקדושה שמא לא עשה הענין כהוגן כאשר עינינו הרואות שהרבה מצוות אינן עושין כהוגן כגון הנחת תפילין של ראש שרוב העולם נכשלין בהם ואינן מניחין על השיער אלא על המצח כי לא ידעו גזרה שוה דבין עיניכם דקרחה, וכשאינן מקיימים המצוות כמאמרן של חז''ל ומחסרים אפילו דקדוק אחד לא עשה המצוה כתקונה שכל דקדוקי המצוות אף אם נראה קל וקטן מאד תלויים בו קיום העולמות בקיומן וחרבנן בעוברן, כי על כן יפול החיוב לעיין בכל מעשה המצוות לפשפש שמא לא קיים אותם כדין או שמא עשה המצוה שלא לשמה.
ואף אם הוא צדיק תמים וחסיד בכל מעשיו אל יעמיד עצמו על חזקתו שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, כי אדרבה כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ומבקש להכשילו והוא צריך שימור וזרוז יותר כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כי כפי גודל קדושת נשמתו ומעלתו העליונה אם יחטא כחוט השערה נחשב לו כעבותות העגלה שכל מה שהנשמה יותר פנימית חטאו עושה יותר רושם למעלה עד ששגגתו עולה זדון, ולכן החכם והחסיד צריך פשפוש ביותר במעשיו שלא ימצא אחריו מאומה.
תוכחה למשתמשים בכתרה של תורה ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה
יא. ואם פשפש ולא מצא מכל אלה יפשפש פן ואולי התרשל באהבת ויראת ה' כל היום וכדבעי ליה למיעבד לא עבד, או שמא השתמש בכתרה של תורה כאשר רבתה המספחת ברבת מבני עמינו לדרוש ברבים כדי שיתנו להם.
ורבים בנים סכלים שהיו אומרים להם הפרנסים אנו ניתן לך מה שניתן מבלי שתדרוש בקהל, והוא היה אומר יותר אני רוצה שתתנו לי מנה ואדרוש ממה שתתנו מאתים ולא אדרוש כי כשאדרוש ותתנו לי זהו כבודי שנותנים לי לפי שאני חכם אך כשלא אדרוש אני מתבזה שנראה שאני שוה לשאר העניים, ולא ידעו תועי רוח אשר האריכו הראשונים על מאמר, רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם
24 ובמקומות רבים מצינו הפך מזה שהיו נהנים ונוטלים שכר, והעלו בספרתם הראשונים שהאיסור הוא לתלמיד חכם לשאול חלקו בפיו לאמר שמרו נפשי כי חסיד אני, אכן לא הותר לקבל מבני אדם רק בתורת צדקה מצד היותו עני ולא מצד היותו חכם כאלו הדורשים ברבים לכשיתנו להם, וה' הטוב יכפר בעד, ואלהי ישראל יזכנו להיות מיודעי שמו ולומדי תורתו לשמה.
עוד בענין הנז' ופירוש רבינו יונה במשנת וכל מעשיך יהיו לש''ש
יב. ובאמת צריך כל תלמיד חכם להתאמץ מאד על ככה ולהחריד את לבבו לשוב מעבירה זו אם ישנה בידו לשלא יכרת ויחליף במיטב ימיו חס ושלום, וכן כל כיוצא באלה הדברים שאדם דש בעקיביו יפשפש בהן ומצא אשר עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים, כאשר אירעני לי המחבר עם כמה תלמידי חכמים צדיקים בעיניהם ובשבט שפתי הודעתי את תועבותיהם כי אין בהם אחד העושה עבודה תמה ונקיה מבלי שגיאה.
יג. וכתב רבינו יונה בפרקי אבות וזה לשונו, בכל דרכיך דעהו אמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לשם שמים לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל כפי חיותו לעבוד את בוראו.
וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו איננו משובח אלא אם כן עשה לשם שמים, וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעה אם עשה להנאת גופו איננו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה, וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה, ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישרתו אותו וימלאו מקומו איננו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו.
וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת בוראו או לדבר המביא לעבודתו, כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודות הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד, ע''כ.
תוכחה לדרשנים המתעטפים בטלית אחרים מספר ''עוללות אפרים''
יד. ומי זה האיש אשר לא יקרע סגור לבבו כשיפשפש במעשיו והוא הפך עליו בלהות, כאשר ראיתי כמה חכמים בעיניהם מן הכתות הרמים המדברים בלשון מדברת גדולות ולכבוד עצמם הם דורשים, וכל אחד ברוח שפתיו יתנשא לאמר אני אמלוך כי יראו כי אני נאה דורש לשנות כל פשט לפשוט צורתו והלבש אותו בגדים אחרים, וזה תכלית מבוקשם וגבה לבם עד להשחית כי לא יאמרו דבר בשם אומרו ומתעטפים בטלית שאינו שלהן וכל דבריהם גנובים הם איתם בשבר אשר הם שוברים מחיבורים אחרים מעט כאן ומעט כאן והיה הדרוש שלם.
אזהרה לדורשים בדרך הפלפול ולא בדברי כבושים
טו. ומי מהם המתחכמים לעשות עיקר דרושם בפלפולים בגמרא ובפוסקים והן כל העם מקצה כאשר באו כן ילכו ואין כל מאומה בידו באין מבין, ואין דורש דברי כבושים ויראת ה' ולהרים מכשול מדרך עמינו כאשר יאותה להם כי זה כל פרי עסק התורה ותכלית הפלפול והחידוד כדי לעמוד ולשרת בשם ה' להביא אורה לעולם ללמד לפושעים דרכיו וחטאים ישובו אליו.
הירצה ה' באלפי דרושים בריבבות פשטים כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה לתקן אורחות עקלקלות מרבת בני עמינו, ויפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים להחזיר חטאים למוטב מהרבה עתות היוצאות בהשמעת דרושים ודקדוקים כי אין נפש החוטאת נפעלת מהם לשוב מחטאו ועודינו עומד במרדו, ולא מצינו לחכמי התלמוד שאמרו על שום אדם שזכה לקנות עולמו בשעה אחת בשביל פלפול אחד או הלכה או דרוש אחד כי אם כולם לא זכו למעלה זו אלא בשביל המעשה כנודע מהש''ס בכמה מקומות. (ועיין בפרקי שבת הארכתי).
תוכחה לתלמידי חכמים שלא יגיסו דעתם בתורתם
טז. ומי שנגע אלהים בלבו ירחק מהם ויתדבק בקונו להיות נאה דורש ונאה מוכיח את העם במכשולם אשר תחת ידם למען ישובו מדרכם הרעה וכדברי ר''י ז''ל שכתב, וירחיק עצמו מאד מלהתנשא בעצמו בהיותו דורש בחכמה מגודל דעתו ויושר אמרותיו בקהל רב ויקח קל וחומר ממעשה שאמרו,
25 מעשה ברשב''ג ורבי ישמעאל בן אלישע שהיו יוצאין ליהרג והיה ר' שמעון בוכה אמר לו ר''י שמעון אחי למה אתה בוכה והלא שתי פסיעות הן ואתה נתון בצד אבותיך אמר ליה ולא אבכה ואני יוצא ליהרג כעובד ע''ז וכמגלה עריות וכשופך דמים אמר לו ר''י מימיך לא באה אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו והיית ישן או סועד או שמא לא הניחה השמש ליכנס וכתיב אם ענה תענה אותו וכתיב וחרה אפי והרגתי וכו' אמר לו בין ער בין ישן בין סועד מפוקד היה השמש שלא ימנע שום אדם מליכנס אצלי, ולא על חנם אלא פעם אחת הייתי יושב ודורש ובני אדם עומדים עלי גס לבי אמר לו כדאי אנו שאנו יוצאין ליהרג, ע''כ.
ומי שמע כזאת ומי ראה כאלה אשר לא יחרד ותרגז בטנו ותאחזנו פלצות לעשות הדברים לשם פעלן לבלתי הגסות חס ושלום בדברי תורתו, ועל מה שחטא כבר ידאג וישוב וניחם על הרעה נכריה עבודתו לבל ימות ויספה במיתה משונה בלי חמלה וחנינה חס ושלום, וכל תלמיד חכם כאשר יתן את עיניו ואת לבבו כמה מדקדקין עליו מלמעלה במפעליו בדקדוק עצום ורב חרוד יחרד ומורא יעלה על ראשו.
סגופי תשובה שקבלו עליהם חכמי התלמוד
יז. ואל יעלה על לבו לאמר כי כביר מצאה ידו בתורה ובמצוות חנני אלהים וכי יש לי כל וכי לא יאמר עליו מחיובי הסיגופים והתשובות אשר גבלו ראשונים, כי לו יחכם ישכיל מעשים רבים בחכמי התלמוד מהדקדוק הגדול אשר היו מדקדקים עליהם, ואף כי היה תורתם אומנותם עשו סגופים עצומים עד שמתו באותה מיתה, כמו שאמרו בפרק אחרון דקדושין
26 דר' חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפיל על אפיה הוה אמר רחמנא ליצלן מיצר הרע יומא חדא שמעתינהו דביתהו אמרה הא כמה שני דפריש ליה מינאי מאי טעמא קאמר הכי יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה קשטה נפשה חלפא ותניי קמיה אמר לה מאן את אמרה ליה אנא חרותא תבעה א''ל אייתי לי ניהלי להך רימונא דריש צוציתא שוור אזל אייתי לה כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגוויה אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה עובדא אמרה ליה אנא הואי לא אשגח בה עד דיהבא ליה סימנא אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני, כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער עד שמת באותה מיתה דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה וכו', ור' עקיבא ואיסי בן יהודה היו בוכין על זה ואמרו לדבר זה ידוו כל הדווים כי מה יעשו האנשים החטאים במרד ובמעל.
ואמרו בגמרא,
27 דחסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת כי היו מדקדקין בעצמן שלא יהא חל עליהם שום פגם אפילו בשוגג ולהסיר החטא מיד כדי שלא להיות אפילו מעט מזער תחת ממשלת הסט''א ולא ידבק בידם מאומה מן החרם, וכן ראוי להיות כל תלמיד חכם בכל עת ובכל רגע חרד וזע לחפש בדרכיו אם נטו אשוריו מדרכי חסידותו אפילו מעט מזער כי יאבד טובה הרבה, ודימוהו הראשונים לחרוז התלויים בו זכוכיות כי בהוותר אחד מהנה יוותרו כולם.
דברי המדרש על חומר החוטא בשגגה וטעמו
יח. וכן אמרו בילקוט שמעוני
28 בפסוק גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא זה לשונו, שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לא יצר אדם על עבירות שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד, ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא שמצוות הרבה עתידים לבא על ידו לפיכך אם חטא אדם בשוגג עליו נאמר ואץ ברגלים חוטא ע''כ, וכן אמרו שם
29 בפסוק ונפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות מהו בשגגה מכל מצוות ללמדך שכל החוטא בשוגג כאילו עבר על כל מצוות ה' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות ואומר שגיאות מי יבין וכו' גם מזדים חשוך עבדך ששגגת תלמוד עולה זדון ע''כ.
והטעם לכל זה כמו שכתבו חכמי המוסר מפני היות הנפש הויה דקה ורוחנית אצולה ממקום גבוה כל דבר שיפגום האדם אפילו שוגג מחשיך הנפש, והוא כמשל השופך על בגדיו הלבנים והנקיים קיתון של שמן אפילו שוגג שהכתם מחשיך הבגד ההוא, ואם יכשל האדם בדרך וירוץ את גולגלתו ואם יאמר לא ידעתי שהיה שם אבן יאמרו לו היה לך לראות ולהסתכל בדרך אשר אתה הולך.
כללו של דבר, כי אין תואנה לאדם ובפרט לתלמיד חכם לומר שוגג הייתי ולא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה ולא אתעצב על לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי ואנכי לא ידעתי ואנכי אדם ולא אל שלא אוכל להתעלם או לשכוח כי דרך אנשים לי כאשר שמעתי רבים מעמי הארץ אומרים כי יחטא שוגג לאמר, מה עשיתי ובמה נחשב הוא כי לא לבי הלך במעשה הרע ואם נעשה ולא מלבי מהבל ימעט חטאתי, ולא ידעו תועי רוח בינה כי לא מזער היא כי קו לקו הלוך ילך ופושט ידו בכל מצוות ה' אשר לא תעשינה כאמור.
יבאר כי החטא בשגגה הוא סימן לעבירה שעשה תחילה
יט. ואמרו הראשונים שאם יחטא איש שוגג אין זה כי אם שנפשו לא טובה היא מאיזה עון שעשה תחילה ואותה עבירה גרמה לו זאת, כי האיש אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו כי הוא יתברך אפילו על ידי בהמתן של צדיקים אינו מביא תקלה צדיקים עצמן לא כל שכן.
המקדש עצמו במותר לו יהא נשמר מן האיסור
כ. ועל זה ידוו כל הדווים לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ולקדש עצמם במותר להם שלא לבא להכשל באיסור כמו שאמרו הראשונים, למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור כי דרך טובים הוא מדת החסידות וארחות צדיקים יקרא העושה שורת הדין, ואמר למען תלך בדרך טובים כי מדת החסידות הוא משמרת לאורחות צדיקים יען כי המתנהג בחסידות יהיה לעולם שמור לו דרך צדיקים כי אם ישגה יהיה רק מחסידות העודף על מדות צדיקים, ועל זה נצטוינו מן התורה קדושים תהיו פרושים תהיו ופירש הרמב''ן שהוא לקדש עצמנו במותר לנו.
אזהרה לדורות אחרונים לגדור הפירצות ע''י הסתייגות מהמותר
כא. ויש לו לאדם להיות עיניו פקוחות על כמה חטאים ומנהגים אשר לא טובים שנתפשטו בדורותינו ונעשה להם כהיתר ואם מוחין בידם אומרים בדרך כבושה אנו הולכים, ואין נותנים אל לבם שלסטים שכמותם כבשוה על כי לא עשו סייג וגדר למשמרת כמו שעשו בענין נעילת הסנדל ביום הכפורים, כי מהחמשה עינויים בארבעתם כל ישראל מחזיקים בם בתוקפם יען כי לא מצאו שום היתר מה שאין כן בנעילת הסנדל אשר התירו ברחוב של גויים ועל ידי זה נעשה להם היתר אף בביתם ובמקום רחובות של יהודים, וגם רבים מתופשי התורה גם עליהם עבר כוס התרעלה הזאת.
וכן בענין שיחת חולין בבית הכנסת ונעשה לרוב העולם היתר ממה שכתוב, מותר לחשוב חשבונות של מצוה בבית הכנסת וכן לדבר בצרכי ציבור שלא בשעת התפילה, ומזה פרצו הדורות ביותר ונהגו לשוח אף מה שאינו צרכי ציבור ואף בשעת התפילה ובשבת, וכאלה רבים איתם בכל דור ודור מתרבים הפרצות יותר ממה שקדם לו ואינו נחשב זה להם לחטא להתודות ולהתחרט עליו לא בעשרת ימי תשובה ולא ביום הכפורים ולא ביום המיתה.
וכל איש הירא יגדור גדר אף במותר היכא דנפרץ גדר הראשונים לבער קוצים מן הכרם ה' צבאות, ויקדש עצמו במותר לו בכל מנהגים כיוצא באלה ולא ילך בדרך כבושה כי באריכות הגלות הזה אשר הוא על ידי התפשטות והתגברות זוהמת הנחש צריכין אנחנו לעשות ביותר סייגים וגדרים לבל יתערב זר הוא כח הטומאה באורות הקדושה.
מוסר לירא מן החטא
כב. ולעולם תמיד לא ימיש האדם מנגד עיניו הצר הצורר הוא שטן הוא יצר הרע אויבו ומבקש רעתו, כדב אורב הוא לו לראות מתי יפול בידו וימצא מקום להתאחז בו להחטיאו ולהשטין עליו לכתוב עליו מרורות, וכאשר יקל בעיניו עבירות שאדם דש בעקיביו ויפרוץ גדר ויצא מן הגבול משחית נפשו והוא נמסר ביד היצר הרע מוסר אכזרי חס ושלום, ומדוע יעשה האדם ויגרום לעצמו מה שלא היה יכול שונאו לגרום לו כמאמר הפייטן, זדון לבי עשה לנפשי את אשר אויבי לא יוכל עשוהו.
ועל כן יש לו לאדם שיקיץ משינתו ותרדימת נפשו ויתעורר נפשו בדרכיו וירא ויתבושש ויכלם מאד מלהכשל בדרכי קונו קטנה או גדולה חס ושלום, ואת אשר חטא לשעבר יתעורר לשוב באופן שיתחרט ויתנחם ממעשה הרעה אשר הכניס הבליעל במחנה קדושה ויבכה ויצעק מר עליו ויפרוש מאותו החטא ומדבר הגורם לחטא כאשר ינוס ויברח מקול הארי.
מעלת המפשפש במעשיו בכל לילה ובפרט בלילות עשי''ת
כג. ומנהג אנשים צדיקים הראשונים שבכל לילה ולילה היו עושים חשבון עם נפשותם על כל מה שעשו ביום, ואם ביום ההוא מצאו אשר חטאו על נפשם לה' היו מתוודים וצועקים מר ומקבלים עליהם דרך התשובה לאותו החטא והם הנקראים בספר הזוהר
30 מארי דחושבנא, ואף אם אין כל אדם יוכל עשה ככה בימות השנה ראוי לעשות ולהתנהג ככה בעשרת ימי תשובה, וחשב עם קונהו ברוך הוא בכל לילה על כל מה שפעל ועשה באותו היום עצמו והן על לשעבר וישוב ויתנחם עליהם ויתודה עליהם לפני בעל הרחמים יתברך כפי צחות לשונו ויראה לתקן את אשר עוותו בעשרת ימי תשובה, כי אף כי בשאר הימים בעשותו תקון העבירה יתקן מעוותו אך באלו הימים מסוגלים ומוצלחים מאד לתקן בנקל מה שלא נעשה כן בשאר הימים.
העסק בתורה ותשובה בלילות עשי''ת מתקן שאר לילות השנה
כד. וראוי ונכון מאד לאדם שידד שינה מעיניו בלילות עשרת ימי תשובה ולהוסיף בהם תורה ותשובה, כי כשם שהימים האלה המה תיקון לכל ימות השנה כנזכר לעיל גם הלילות המה תיקון ללילות השנה, וכמה לילות עמל מינו לו בלילות כל השנה בשמחת מריעות ושחוק וקלות ראש, ועתה ישב בדד וידום ויפשפש במעשיו במה שעשה כל השנה כולה וגם את אשר בלילה לא שכב לבו להכעיס את בוראו ולהקניט את יוצרו.
ראוי לעשות תקון כרת מהאר''י בלילות עשי''ת ולפשפש במעשיו
כה. ומה טובו ומה יופיו אם יעשה בתוך ימי עשרת ימי תשובה תיקון הכרת שכתב רבינו האר''י זלה''ה שתיקנו שידד שינה מעיניו להיות ניעור כל הלילה ולא לישן כלל אלא לעסוק בתורה עד אור הבקר, וכתב שהתיקון העיקרי הוא ללמוד ולקרות משניות מסכת כריתות ופירושיהן או בהרמב''ם בהלכותיו.
ובלומדו החייבי כריתות יפשפש במעשיו אם עבר על איזה מהן ושתה מי המרים מים הזדונים ההם בנערותו ובבחרותו, ואם עבר עליהם יבכה ויתאבל וישב לעפר וישתומם על ככה איך בא על ידו מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, ויתפלל ויתחנן לפניו כי אל רחום וחנון הוא ומרבה להטיב וידו פשוטה לקבל שבים, ובנותנו אלה הדברים מול עיניו ולבו יעורר עצמו בכל עוז ותעצומות ואל יתן דומי לו בתורה ובתחינות ואל יחטפנו שינה.
אופנים להסיר העייפות לנעורים בלילה מספר ''סדר היום''
כו. ואם רואה עצמו מבולבל ומטורף מן השינה ירחץ פניו ידיו ורגליו במים קרים כדי להסיר הכבדות מעליו וינענע עצמו מפה ומפה ולא יעמוד במקום אחד כי הטיול וההילוך בזה עיקר גדול, וכן מצינו בענין כהן גדול ביום הכפורים שהיו אומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה לומר כי העמידה והצינון מסירים השינה, ובפרט צינון הרגלים כתב הרמב''ם ז''ל בפירוש המשנה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותידד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבאר זו הסיבה בשאלות הטבעיות וכו' עכ''ל.
המנדד שינה מעיניו מתקן פגם הראיה וניצול מחיבוט העינים
כז. והחכם עיניו יהיו להתגבר על יצרו המפיל חבלי שינה על עיניו ויעשה מלחמה עם השינה, ובשעה שירגיש הצער בעיניו יכוין שעל ידי צער זה יתוקן מה שפגם בפגם הראות ואשר פגם בעיינין עילאין, וגם אשר בזה ינקה מעונש חיבוט הקבר מהמלאך המשבר עיני האדם בקבר ועל ידי צער זה יפטר מאותו העונש, וכבר ראיתי תפילה אחת מועתקת מחסידים הראשונים להוציא הכוונה ההיא בשפתים.
סגולת תקון כרת וקבלת ד' מיתות ב''ד בעשי''ת להגן מיסורים
כח. וראוי לכל איש הירא ורך הלבב לבלתי יתעצל בתרדימת שינתו מלעשות התיקון הלז בעשרת ימי תשובה להטהר מהן מכל וכל ביום הכפורים ולא יצטרך ליסורין כמו שאמרו,
31 עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקים, כי זה לא נאמר אלא כשלא עשה תשובה אלא לעזוב רשע דרכו בלבד, אכן כשיעשה תיקון הכרת כנזכר ויצער עצמו הן הן היסורין הממרקין ולא עוד מבלעדם, וכן ראוי ללמוד בתוך עשרת ימי תשובה גם כן מטעם הנזכר בדיני ארבע מיתות בית דין ולקבל עליו סדר ארבע מיתות בית דין כנהוג בארץ ישראל תוב''ב כנזכר לעיל בפרק ערב ראש השנה, והן הן היסורין הממרקין אותו.
ראוי ללמוד בעשי''ת פגמי החטאים ותקונם
כט. ואשרי אנוש יעשה זאת ללמוד בעשרת ימי תשובה פרטי החטאים ופגמם וסכום מספר צומיהן לכל אחד מהם, ויפשפש אם חטא באחד מהם יבכה ונפשו עליו תאבל ויקבל עליו לעשות תיקון הצריך אליו ככל הבא מידו, וראוי שיחוס על עצמו כאשר ידע בגנות מעשיו והפגם שפוגם בחטאו בכל המעלות העליונות ובגופו ונפשו וברוחו ונשמתו שנאמר הכרת תכרת הנפש, ואיך ולמה יגרע אנוש מבהמות יער כי אף כי אין בהם דעת ולא תבונה בורחים מליפול באש ובמים במקום שיראו סיבת מיתתם, ואיך לא יחוס אדם על עצמו ששם לו הבורא יתברך שמו שכל ביתרון על שאר בעלי חיים שראוי להזהר מליפול בשוחה עמוקה מקום שלא יוכל קום.
ויתן אל לבו לאמר על פרטי עונותיו שחטא ועוה בסתר, לו ידעו בו בני אדם היה להם לחרפה לבלתי הבט בפניו כמו שאמר הפייטן חטאי לו יריחון בם שכיני אזי ברחו ורחקו מגבולי, ואיך לא יהיה מורא שמים עליו כמוראת בשר ודם, כי על כן ראוי שלא לחוס על עצמו ואל בשרו לסגף עצמו במעשה תקוני התשובה הראויים אליו וידבק ביוצרו ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
ציונים והערות לפרק ב
17 ( ילקו''ש משלי פ''ג רמז תתקל''ה. 18) ר''ה דף י''ח ע''א. 19) זוהר קדושים דף פ' ע''ב. 20) שמות רבה פרשה ל''ח אות ד'. 21) זוהר ויקרא דף כ''א ע''א. 22) חגיגה דף ט''ו ע''ב. 23) ב''מ דף ל''ג ע''ב. 24) אבות פ''ד מ''ה. 25) מסכת שמחות פ''ח. 26) קדושין דף פ''א ע''ב. 27) נדרים דף י' ע''א. 28) ילקו''ש משלי פי''ט רמז תתקנ''ט. 29) ילקו''ש ויקרא פ''ד רמז תס''ד. 30) זוהר קרח דף קע''ח ע''א. 31) יומא דף פ''ו ע''א.
פרק ג - חומר גזל וריבית ואזהרותיהם
תשובת בין אדם לחבירו בעשי''ת
א. יוצר ה אדם
ו בורא
ה כל ברא בראש כולם תשובת השבים והורה דרכי נועם לחוטא וחפץ לשוב שיתנהג בדרכי התשובה למען סור ממוקשי מות ולהכניסו בדרכי חיים ויורנו ויאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ואמרו חז''ל כי הורנו לדעת שאין תשובה ויום הכפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר איסור או בעל בעילה אסורה או חלול שבת וכיוצא, אבל עבירות שבין אדם לחבירו הן בממון כגון אונאה וגזל וריבית אינו נמחל לעולם עד שיתן לו מה שהוא חייב לו ואף על פי שהחזיר לו מה שהוא חייב לו צריך לרצותו ולישאל ממנו שימחול לו, ואפילו לא הקניט לחבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולהתחנן לו שימחול לו והבעל תשובה צריך לשוב מכל אלה.
ולפי כי הן רבים עתה עם הארץ אשר לא ידעו להזהר ורובם באונאה ובגזל ולא נתנו אל לבם לגודל איסורן ועונשם ונעשה להם כהיתר ועל כן נעלו שערי תשובה בפניהם, על כן אספתי בעומרים בקיצור מה שבא בספרים בדיניהן ועונשן.
פרטי דינים בעניני אונאת ממון ומשקלות
ב. והנה דין אונאה מבואר בטור חושן המשפט סימן רכ''ז, אסור להונות את חבירו בין במקחו בין בממכרו ואיזה מהם שאינה בין לוקח בין מוכר עובר בלאו, ואף על פי שאם היתה האונאה יותר משתות בטל מקח ובפחות משתות המקח קיים ומחזיר האונאה, כתבו הפוסקים דיש להסתפק אם מותר לו להונות חבירו בפחות משתות, ואמרו הראשונים, וכי תמכרו ממכר לעמיתך לרמוז שלא תמכור לו רק דבר שגם הקונה ירויח בו אם הוא קונה למכור, וזהו שנאמר וכי תמכרו ממכר רוצה לומר יהיה גם כן ממכר לעמיתך ולא למכור לו כל כך ביוקר שלא יהיה לו עוד ריוח בו.
ג. וכתב עוד הטור בסימן רל''א, המודד או שוקל חסר לחבירו או אפילו לגוי עובר בלאו דלא תעשו עול במדה ובמשקל ובמשורה, וחייבים בית דין להעמיד ממונים שיהיו מחזרין על החנויות וכל מי שנמצא איתו מדה חסרה או משקל חסר או מאזנים מקולקלות רשאים להכותו ולקנסו כאשר יראה לבית דין, ואפילו להשהות בחנותו מדה חסרה אסור אף על פי שאינו מודד בה שמא יבא מי שאינו יודע וימדוד בה.
ואמרו חז''ל,
32 קשה עונשן של מדות יותר משל עריות ותשובתו קשה מאד כי אי אפשר להחזיר לכל אחד מה שגזל ממנו, ועוד אמרו,
33 ברכות מברכות את בעליהם אבן שלמה וצדק יהיה לך אם עשית כן יהיה לך במה לישא וליתן, וקללות מקללות את בעליהן לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה לא יהיה לך במה לישא וליתן.
מעשה בחסיד אחד שגזלוהו במשקולות
ד. וכבר ראיתי לחסיד צווח על איש אחד על ששקל לו פחות משיעורו, והיה אומר אליו איני כועס עמך כי אם כי אתה נענש על ידי להתגלגל אחר מיתתך לשלם לי.
פרטי דינים בעניני גזילה
ה. ובאיסור גזל כתב בטור סימן שנ''ט, אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא בין מישראל בין מגוי אפילו על מנת לשלם יפה ממנו וכל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה כאילו נוטל את נפשו, ואפילו הוא בסכנת נפש וצריך לגזול את חבירו להציל נפשו צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם, ואפילו הלוקח דבר בשאלה שלא מדעת בעלים נקרא גזלן, אשר מטעם זה צריך להזהר שלא ליקח ספר או כלי להשתמש בו שלא מדעת בעליו.
וכתב עוד בסימן שמ''ח, אסור לגנוב אפילו על מנת להחזיר או כדי לצערו, וכל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם אחד הגונב ממון של ישראל או של גוי.
דברי המדרש בחומר עון גזל
ו. ובעונשו אמרו בפרק הזהב,
34 אמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך אמר ר' אלעזר הכל נפרע ביד שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך, אמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל וע''ז וכו'.
ובמדרש אמרו,
35 ובצעם בראש כולם רשב''א בשם ר''י משל לשני בני אדם שהיה בהם עובד ע''ז ומגלה עריות ושופך דמים וגזל שקול כנגד הכל, ר' ברכיה בשם ר''א אומר בכל העבירות כתיב נושא עון ועובר על פשע ברם הכא כתיב לא אוסיף עוד עבור לו.
האוכל דבר גזילה ויתר איסורי ממון אין תפלתו נשמעת
ז. וכתב ר' סעדיה גאון ז''ל, שהאוכל דבר גזל או גנבה ריבית ועושק שוחד ומשא ומתן בשקר אין תפילתו נשמעת דכתיב ואשר אכלו את שאר עמי, ואוי לאזנים שכך שומעות אשר עקביא בן מהללאל היה אומר מוטב שאהיה שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום,
36 והנה אלה רשעים לא יחושו שלא יהיו רשעים לעולם בעון הגזל ולא תהיה תפילתם נשמעת לעולם, ואם מרה כלענה היא המדה הזאת ביתר הימים, עוד יגדל הכאב מאד בימים האלה אשר כל התפילות של ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים היו לנו לעינים לכל ימות השנה, ואנה יוליך את חרפתו אם לא שב ונחדל מעושק ידיו כי לא יקשיב ה' תפילתו ונדחה קראו לה.
הגזלן שהשיב גזלתו פסול לעדות עד שיעשה תשובה
ח. ולא עוד אלא כי אמרו שהגנב או הגזלן פסולים לעדות מעת שגנבו או גזלו ואף על פי שהחזירו הגניבה עד שיעשו תשובה, דאף שהחזירו הגזל עדיין לא סבלו שום עונש על שעברו על לאו דלא תגזול או לא תגנוב כמו חייבי מלקות שנלקים בגופן על עוברם בעבירה, ואוי לה לאותה בושה ולאותה חרפה זרע אברהם יצחק ויעקב כי ישוו בחטאתם ככל הגוים הפסולים לעדות, נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה.
עונשי הגזלן בחיבוט הקבר ולבא בגלגול
ט. ומדוע לא תתן נגד עיניך הצר הצורר עליך לדכאך תחת רגליו בקבר כאשר חכמים הגידו פ''ה מחיבוט הקבר, כי מביאים עשבים חמוצים מן ההרים שאם גזל מחבירו אומרים לו דקדק בשיניך לפי שאכלת בימיך ממון חברך, אחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות.
י. וכבד משניהם עונש הגלגול שאם גזל את חבירו ולא החזיר לבעלים יעבור עליו כוס התרעלה לבא בגלגול ועל פי איזה סיבות שיהיו ישיב לו את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק וכן אפילו אם מצא אבידה ולא החזירה, וזהו שנאמר לא תוכל להתעלם פירוש לבא בסוד עיבור נשמה שהוא נעלם בתוך המתעבר בו אלא יבא בגלגול החמור.
מעשה בימי האריז''ל בגזלן שנענש לבא בגלגול
יא. ובימי הרב ז''ל בא לפניו תלמיד חכם לחלות פניו לכתוב לו איגרת כי חפץ לנסוע אל מקום פלוני, ואמר לו הרב אנכי אעשה כדבריך ולך שמה כי שם הקרה ה' אלהיך את בת זוגך, וילך הבחור ההוא אל המקום ההוא וכבוד עשו לו ואחד מעשירי עם מתושבי העיר ההיא נתן לו את בתו לאשה והרבה לו מוהר ומתן הרבה מאד.
ויהי כמשלש חדשים מתה אשתו, והגיד הרב סוד הדבר ההוא כי אותה האשה היתה נפש איש והוא היה שותף עם הבעל הזה והעליל עליו דברים והוציא ממנו ממון בגלגול אחר ועל כן תחת אשר ציערו כמשלש חדשים נהנה עתה מיופיה ותחת הממון נטל ירושת אשתו, נענו כולם ואמרו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
טעם חומר הגזלה ע''ד הסוד
יב. וכתבו המקובלים טעם חומר הגזל והגניבה, כי מי שגונב גורם שהאור המכוסה ילך למקום הקליפה ויהיה להם אותו השפע כי הגנב נקרא הגונב בסתר ובהעלם ולכן גורם שהאור המכוסה יהיה גנוב אצל הקליפה, וזהו סוד הכתוב כי גנב גנבתי פירוש אחי גרמו שהשפע מכוסה יהיה גנוב למעלה, גנב למעלה גנבתי למטה, וכן הגזל גורם לאור המגולה גם כן להיות גזול ביד הקליפה.
להזהר במשא ובמתן וסגולת הויתור להנצל מן הגזל
יג. על כן הירא את דבר ה' יזהר במשא ומתן שלו להיות באמונה שלא יכשל באונאה ובגזל, ולעולם יוותר משלו לחבירו ובכן יהיה בטוח שלא יבא משל חבירו לידו כי במשא ומתן אי אפשר שיהיה על פי הדקדוק וקו המיצוע שלא יקח מחבירו דבר מה או חבירו ממנו, והירא את דבר ה' ומעונש הגזל יוותר מעט מה משלו כי אם לא יוותר מעט משלו אז בהכרח ליטול מעט מה משכנגדו.
חומר ספק גזל ומעשה שהיה באריז''ל ור' אברהם גלנטי ע''ה
יד. ובימי הרב ז''ל שאל ממנו הר' אברהם גלנטי ז''ל לתת תקון לנפשו, ואז חרד הרב הרבה מאד פחד מלפני גודל רבנותו עד שאמר לו אם אינך מגיד לי את כל אשר אתה רואה במצחי אשביעך בה' להגיד לי, ואז פנה אל מצחו ואמר לו ספק גזל יש ביד אדוני ומורי, ותכף ומיד חרד הרב הנזכר חרדה גדולה עד מאד לאמר אנה אוליך את חרפתי להיות לי עון הגזל, וילך אל ביתו סר וזעף וילבש שק ואפר ושלח לקבץ אליו עושי המלאכה מלאכת הבגדים אשר איתו, ויבואו אליו ויראו את הרב מלובש בשק יושב בארץ ויחרדו איש את אחיו.
ויאמר אליהם הרב, הלא תדעו הלא תשמעו כי בשר ודם אני ואיני חפץ ליכנס בגיהנם בידים ולכן אם מכאן והלאה תדקדקו היטב בחשבון שכר מלאכתכם הנה מה טוב ואם לאו לכו מעלי, והשיבו לו מה חשבון נעשה במעותיו כי מיום שאנחנו עוסקים במלאכתו לא חסר לנו ואל יחסר לנו כי שורה הברכה ואכלנו והותרנו ואין איש ממנו שיעשה חשבון מעותיו.
אז אמר להם הרב הנזכר אכן נודע הדבר כי על כן נכשלתי בעון גזל אחר כי אין אתם עושים חשבון מעותי, ולכן עתה אשים לפניכם מעות ותטלו כל אחד מכם מה שתחפצו ותמחלו לי את כל אשר בידי מכם וגם אני אמחול אליכם, וישם לפניהם ולא רצו לשלוח יד ליטול אפילו פרוטה אחת זולת אשה אחת שלחה ידה ונטלה שתי פרוטות, ויענו כולם פה אחד ויאמרו מחלנו לך מחילה גמורה עד סוף פרוטה אחרונה וכו'.
ויקם הרב הנזכר וילך אל בית מדרשו של הרב זלה''ה והרב הקדימו לצאת לקראתו ויאמר לו מה כל החרדה הזאת אשר חרד אדוני, ויאמר לו המעט הוא להיות בידי עון ספק גזל, אם נא מצאתי חן בעיניך דע נא וראה במצחי אם נשאר ממנו מאומה, ויען לו הרב זלה''ה אין כאן עון אשר חטא וגילה לו הרב את סודו היכן היה ספק הגזל, והגיד לו כי היה באותה האשה ששלחה את ידה ליטול את שתי הפרוטות והטעות היה כי אותה האשה טווה בחכמה דקה מן הדקה יותר משאר הטווין ועל כן היתה ראויה ליטול יותר והיא נוטלת בשוה עם שאר האומנים, ועל ככה דקדקו בזאת בשמים ממעל על אדוני וירוהו את הרשום בכתב על מצחו.
טו. ועל זה ידוו כל הדווים אם על ספק גזל כך על ודאו לא כל שכן כי יכתבו עליהם מרורות והיה על מצחו תמיד בצאתו ובבואו להראות את פני ה' אלהיו לאמר חומס אני ועדיו בחיתומו חבין לו, אוי לה לאותה בושה מה גורם האדם אל עצמו.
חומר הגזל ותוכחה לחייטים הגונבים בד בעת מלאכתם
טז. והמתודה תיקן בוידוי לאמר, שאלתי לכפי להיותם נשואות אל כפים ויענוני איך תהיין בלי נקיון כפים פרושות השמים, ואם עוד פשתה המספחת לחמוס ולגזול ומרבה תכשיטים בביתו והוא מתלבש בבגדים נאים ומתגאה בהם המה נקראים בגד בוגדים ובכל פעם שמתלבש בו להתפלל מעורר חטאיו ופשעיו וזורקין תפילתו בפני החיצונים, אויה לו אהה עליו ועל נפשו העלובה.
יז. ומה יענו ליום פקודה החייטים החטאים האלה בנפשותם שבדורות אלה ונשתרבב הפשע רב הזה ביניהם להיות גונבים מהמלבושים אשר המה עושים ומקלקלין ממון ישראל שלא יתקנו בגדיהם כתקונן ועוברים גם על לאו דלא תגנובו ונעשה להם כהיתר, ולא שמו את לבבם מעבירה הזאת החמורה שבחמורות להתחרט ולהתודות על עבירה זאת.
ויש כמה מהם אשר ראו עיני אנשי חיל ואוהבי מצוות ותמיד חביב עליהם דברי חכמה ומוסר ולא נאמנו במלאכה זאת וישמחו כי יגנובו כמוצא שלל רב, ולא יועיל להם לא תורה ולא תשובה כל כמה שהמדה הרעה הזאת מרקד בינותם ושל חבריהם בידיהם, ולו חכמו ישכילו גודל מעלתם אשר ישיגו כל הנהנה מיגיעו ואל דבר הגזל לא שלח ידו כמה מעלות טובות למקום עליו ועדיו בחיתומיו זכין לו לאמר, מימיו לא גנב מאומה ובפרט בכיוצא בזה כי במלאכה הזאת אין רואה לדעת הגונב הוא אם לא כי אין הכל בקיאין והוא פירש מלחטוא ולגנוב, הרי זה בכל פעם כבא דבר עבירה לידו ופירש ונותנים לו שכר כעושה מצוה כמו שאמרו בפ''ק דקדושין
37 ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכו'.
תוכחה על הגזל ולמתעלמים ממס הקהל מספר ''כד הקמח''
יח. ויש התעוררות גדולה בדבר הגזל מענין הקרבנות ממה שהרחיקה תורה מן המזבח כלי המזון קרקבן כמו שנאמר והסיר את מוראתו בנוצתה לפי שהוא כלי הגזל ולא תספיק בהם הרחיצה כמו בשאר כמו שנאמר והקרב והכרעים ירחץ במים כי הבהמה על אבוס בעליה נזונית אבל העוף נזון מן הגזל, והנה זה אזהרה גדולה וענין נפלא שתתעוררנה בו המחשבות ושיקיצו בו ישיני הלב כי כל מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו ותעב יתעבנו אם לא יחזיר את הגזלה.
יט. ודרשו ז''ל, כל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו למחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר לא יגורך רע לא יגור במגורך רע, וכיון שאמרו ז''ל
38 בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה נמצא שהאמונה כוללת התורה ועמה יזכה לחיי העולם הבא, אם כן יש להבין מזה שעם הפך האמונה יבטל האדם כל התורה ויפסיד חיי העולם הבא, ומה הוא הפך האמונה זהו עון הגזל המקטרג את האדם והמחריב את נפשו לעקור אותה לעולם הבא משרשיה שרשי החיים, וכמה לו עונות וחטאות מי שנכשל בעון הזה הלא הורס יסודות התורה ועוקר שורש האמונה שכל מצוות התורה תלויות בה.
כ. ובפרט בגזל של רבים כגון בענין המסים שאינו נזהר לשלם חוקו עם יתר חביריו אנשי מקומו שהוא עון פלילי שיש בכלל הרבים עניים יתומים ואלמנות כי יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים, וכמה בני אדם חלושי כח הממון אין להם כדי פרנסתן ויש להם טיפול גדול שופכים דמם ומביאים אל המס ואל הכרג''א חלבם ודמם ויקראו המעות דמים לפי שנוגעים עד הדם, ויבא העשיר הבליעל והנבל אשר אמר בלבו אין אלהים וירצה למלאת חדרי ביתו משוד עניים מאנקת אביונים כדי להקל עולו ולהכביד עול המסים והזמיות על האביונים ויתומים ואלמנות, הנה זה מחלל השם בפרהסיא.
ואוי להם לעשירים כאלה בזעקת עניים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וכמה בתים של עשירי עם נאבדו על זאת, כמה ממונות כמה אוצרות נאבדו וירדו לטמיון בעבור זה, ועבירה זאת היא חמורה שבחמורות גפן הוא שענביו ענבי רוש ויינו חמת תנינים, ונקלה היא מאד לעיני כל העם אשר כביר מצאה ידם ונוהגים שררה על הציבור ונוטלים חלק בראש בכל יקר וגדולה ובעמל אנוש אינימו ועם אדם לא ינוגעו.
אזהרה לגובי המס המוסרים ממון חבריהם או מחניפים לעשירים
כא. ואם כל זה היה בהתחזק גם המה לפרוע פרעות המסים והזמיות ראשונה החרשנו באשר ירווח בהם ליתר העם אשר לא השיגה ידם לפרוע מיד כי אם באשר יוכלון שאת לאט לאט, לא ליטול השררה על מגן ואין אחד עומד בפרץ בעד אחיו הנאנחים והנאנקים - השמים לא יקבלו דבר זה, ולא עוד אלא כי גובי המס גם המה ראשי תנינים אכזרים וסובבים ברחובות קריה אל אשר ימצאו שם איש שפל ברך וטיפולו מרובה לאלצו וללחצו בלחץ רב עד שמוסרים אותם בידי נכרים על המסים והזמיות.
כב. וחנפי לב ישימו אף, אשר חנפו לעשירי עם אשר כביר מצאה ידם הממלאים בתיהם כסף לא דיברו איתם מטוב ועד רע, אף כי כמה מהם אשר יש להם חובות המסים מאשר עברו השנים ישנים עם חדשים ואין דובר אליו דבר, ולפעמים ברוב הימים מכחש ומשקר ואומר זה ימים שילמתי את חוקי וברוב גאונו וזדונו גומעה חיה ולפני זעמו מי יעמוד לגשת ולדבר אליו דברות שתים לאמר, השכח ולא נתן מאומה ותחת כבודו הסתר יסתירו פנים ומעלימים את עיניהם, אוי להם לעושה אלה.
עוד בגדר תשלום המס ותוכחה למעלימים עין ממנה
כג. ולו חכמו ישכילו כי המס נחשב לנו לצדקה כמו שנאמר ונוגשיך צדקה, שהרי כשאנו משועבדים בעול המס תחת יד מלך ושרים ואנו מקיימים קצת מצוותיה של תורה מתוך הגלות הנה שכרנו איתנו יותר ממה שהיינו בזמן מלך המשיח, אלא שכאשר בתורת ה' מאסו נפשם לא חפצה לא לצדקה ולא למצוות כי אם ברוב תבואות בלא משפט ועליהם נאמר, פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות.
ואויה עליהם כי המה עשו רעה אחת והיא כשתים, כי אחרי שהם גוזלים את הרבים הגשמים נעצרים בעונותם כמאמרם ז''ל,
39 אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור וכו', וכן אמרו בשני בשבת
40 בעון גזל הגובאי עולה וכו', ונמצאו העניים והאביונים מוטלים ברעב בעונו נוסף על אשר גזל מאיתם בענין המסים והזמיות, והוא עון מכאיב הגוף והנפש וכלתו את עציו ואת אבניו, ועל כן יש לדרוש אליהם עונשן של דברים אלה כי רב הוא מאד אולי יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב להשיב את הגזלה אשר גזלו.
אזהרה על מיני גזלות שבני אדם דשין בעקביהם
כד. וכן בכלל זה לדרוש אליהם על עסקי מעריכי ושמאי העיר המטילין מס על בני העיר לפי אומד הדעת שלא יחניפו לאחד ויכבידו על האחר כמו שכתב הרמ''א בחושן המשפט סימן ל''ד שהם נפסלים לעדות ולשבועה כמו גנב או גזלן ונראה בעיניהם שאין בו גזל, וביותר צריך להזהר על זה בקהילות שנוהגים שקודם שהשמאים מעריכים נשבעים תחילה שיעריכו לפי האמת דאז אם יחניפו לאחד ויכבידו על האחר יהיו עוברים גם על השבועה והוו תרתי לריעותא.
וכן כל כיוצא במיני גזלות ואשמות שאדם דש בעקיביו ואין נראה בעיניהם גזל כשחוק הקוביאות ששוחקים להרויח מעות שיש בו משום גזל כמו שכתבו הפוסקים, וכן לדברים שהם כגזל כגון גזלת העני שאמרו כל הרגיל ליתן שלום לחבירו ולא נתן לו כאילו גזל ממנו שנאמר גזלת העני בבתיכם.
כמה פרטי דינים בהשבת הגזילה
כה. וללמדם את הדרך ילכון בם במעשה התשובה על עון זה כי בעוד שביד האדם הגזל אין קרבן מועיל ולא תשובה מכפרת שאין תשובה יוצאה מן הדברים רק מן המעשה והמעשה הוא השבת הגזלה, ועיקר השבת הגזלה הוא שיחזיר גוף הגזלה ממש בעין, ואם אינם אצלו בעין שכבר עירב אותה בממון המותר הדין בזה לשלם דמיה מפני תקנת השבים כסברת בית הלל,
41 ואם הגזלה הוזלה אחר כך חייב לשלם כשעת הגזלה כמו שאמרו ז''ל, וכל זה שאמרנו במי שגזל מחבירו אבל הגוזל מן העני לא יפטר בתשלומיו וחייב מיתה בידי שמים כמו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם.
תקון תשובה מהאריז''ל על עון גזילה
כו. ובתקוני התשובה להאר''י זלה''ה כתוב זה לשונו, תשובת הגנב או גזלן הוא לשלם לו או ליורשיו כל מה שגנב וגזל ויתן לו יותר כי הפסידו מן הריוח ואם גזל את הרבים יעשה בהם צרכי רבים, ויבקש מהנגנב מחילה ויתענה שבעים צומות כמנין גני''בה, ויזהר מלקבל פקדונות ולא ירגיל ללכת על ממון חבירו ויתרחק מממון שאינו שלו ויתן צדקות יותר משאר בני אדם ויעשה גמילות חסדים בגופו יותר משאר בני אדם ובממונו ויתן משלו לעמלי תורה וליראי שמים ע''כ.
אזהרה על איסור גזילה מן הגוי מספר ''כד הקמח''
כז. ואל יתפתה אדם לומר בלבו מה שהגזל איסור חמור שכל שאין מחזירו אין תשובה וקרבנות מועילים ואינו מקבל פני שכינה דוקא בגזל ישראל אבל בגזל הגוי מותר, כי אין הדבר כן אלא אף גזל הגוי אסור מדין תורה שנאמר ואכלת את שלל אויבך ואכלת את כל העמים בזמן שמסורין בידך, ועוד ממה שכתוב וחשב עם קונהו ודרשו
42 שידקדק ישראל זה שגואל את העבד עם הגוי אדוניו בחשבון שלא יגזול ממנו אפילו פרוטה, ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואף על פי כן החמירה עליו שלא יגזלנו וידקדק עמו בחשבון שאם לא דקדק וגזל ממנו יש בדבר איסור מפני חילול השם יותר מן הגוזל לישראל.
וכן דרשו בתוספתא דבבא קמא,
43 הגוזל את הגוי אסור וחייב להחזיר וחמור גזל הגוי מגזל ישראל מפני חילול השם, וטעם הדבר לפי שכל הגוזל לישראל חבירו אינו קורא תגר ואינו נותן דופי באמונתו אבל הגוזל את הגוי קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ומבזה תורת משה והרי זה חילול השם, ואף שאמרו טעותו מותר היינו כשטעה מעצמו אבל להטעותו אסור שהרי יש בזה חילול השם, ואף טעותו אם החזיר לו טעותו הרי זה קידוש השם כענין מעשה רבי שמעון בן שטח כנודע במדרשי אגדות.
44
הגונב מן הגוי מקלקל שפעו העליון וממשיכו לאותה אומה
כח. ונמצא כתוב בספר הקנה זה לשונו, שהגונב מהגוי שרו של אותה אומה עולה ומשטין למעלה פלוני קובעני עד שנגזר על אותו אדם שהשפע אשר יאותה לבא לאותו אדם יגנוב שר אותה אומה תחת את אשר גנב מאומתו ונפשו יבישה מלקבל השפע הקדוש של מעלה המשפיע בו תמיד ע''כ.
דברי הרמב''ם באיסור גניבת דעת מישראל וגוי
כט. ובכלל סוג זה עון גניבת דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי כמו שהאריכו בפרק גיד הנשה ואמרו כל הגונב דעת הבריות כאילו גונב דעת העליונה.
ובקיצור אעתיק דברי הרמב''ם סוף פ''ב מהלכות דעות, אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוי כיצד לא ימכור לכותי בשר נבלה במקום בשר שחוטה וכו' ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל ולא ירבה בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן וכדי לפתותו שבשביל כבודו פותח וכן כל כיוצא בזה, ואפילו מלה אחת של פתוי ושל גניבת דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות ע''כ.
תוכחה על איסור ריבית וחומר עונשו
ל. ובכלל סוג זה איסור הריבית אשר נודע בגמרא ובמדרשים גודל איסורו כי רב הוא מאד אשר הוא מתמוטט וממונו כלה ואבד העושר ההוא בענין רע, ואף ממון שהרויח בזיעת אפו ועושר שעשה במשפט פרוטה אחת של ריבית מכלה הכל ולא יעשיר ולא יקום חילו ואחריתו עדי אובד כמו שאמרו ז''ל בא זה ואיבד את זה, וכתיב כספו לא נתן בנשך וגו' עושה אלה לא ימוט לעולם, למדנו שהמלוה בריבית מתמוטט ואינו עולה לעולם.
ואמרו ז''ל,
45 מי שהוא מלוה בריבית עובר כל העבירות שבתורה ואינו מוצא מי שילמד עליו זכות, כיצד עבר אדם אחת מכל העבירות ועומד לפני הקדוש ברוך הוא בדין המלאכים עומדים אלו מלמדין זכות ואלו מלמדין חובה אבל מי שמלוה בריבית אין אחד מלמד עליו זכות, וכמה עונשים מבוארים שם במדרשי אגדה.
טעם שהמלוה בריבית אינו קם לתחייה מהאריז''ל
לא. וכאשר יתן האדם אל לבו כל העונשים הנזכרים בדבריהם, וגדול שבכולם אשר אמרו
46 כי המלוה בריבית לא יעמוד בתחיית המתים שנאמר בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה וכו', אז יכנע לבבו הערל לשוב מעבירה החמורה הזאת כי יתן אל לבו כי נח לו שלא נברא כי תקנת האדם הוא שיחיה בתחיית המתים ובעון הריבית נתדבק כל כך בקליפה שצריך שכמעט אותו הגוף לא יחיה רחמנא ליצלן.
וכתב הרב זלה''ה ביאור הדבר, כי הנה בכל מת נשארים ניצוצות מנשמתו כדי להחיותו בסוד ההבל דגרמי ועל ידי אותו ההבל מדברים המתים זה עם זה, וכשאדם מלוה בריבית גורם להסיר מעצמותו אותו ההבל דגרמי ונשארים עצמותיו יבשות בלתי לחלוחית ועל כן לא יקום בתחיית המתים ע''כ.
אזהרה מהמכשולים המצויים בריבית ע''פ ספר ''הזכרונות''
לב. וזה דרכם כסל למו וכמדומה להם למלוי בריבית בהיתר אחר שאינן יכולים להחיות בלא ריבית כשגור דבר זה בפה פושעים וחטאים, ואויה להם כי אין סם המות ממנו להשמיד ולהחרים חיי ומזוני מהמלוה ולוה וכל העוסקים בו כמאמרו יתברך לאמר ליחזקאל עבדו, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה.
ואם כה דברו יתברך חיו לא יחיה איככה ימלאו את פיהם לאמר אין לנו חיות בלא ריבית, כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ואם היום ישמח המלוה בריבית בראותו כי רב חילו וכי ריוח כביר מצאה ידו, התעיף עיניך בו ואיננו היום כאן ומחר איננו כי דבר אלהינו יקום לעולם, ומקרן ועד ריוח יכלה ואבד העושר ההוא בענין רע וישארו עונות הרבים חקוקים על עצמותיו כי כל פעם ופעם הוא עובר בחמשה לאוין, וכך הוא דרכו וזה פריו מתוק לעינים בראשיתו ואחריתו מרה כלענה ומרורת פתנים בקרבו.
וכל איש ישראל יאמין בה' אלהיו וה' יצליח בידו וילך בחוקות החיים, כי מה בצע כי יעלים עיניו מכמה לאוין ועונשים התלויין באיסור זה וללכת אחרי שרירות לבבו להלוות וללוות ולישא וליתן באיסור גמור ואחריתו כנחש ישך כאשר פשתה המספחת בדורות אלו בהיתר איסור זה על סמך דברים רעועים שאין בהם ממש מתוך התלהבות נפשותם למלאות אוצרותם, וכל אחד מתנשא לאמר זה מותר וזה אין בו צד איסור והרבה תשובות לדבר.
לג. כאשר ראיתי לאלמנה אחת הלוותה לאיש אחד בריבית קצוצה בכך וכך לשבת ולחדש בפרהסיא, ואין איש שם על לב כי נעשה להן כהיתר ודימו דין אלמנה לדין יתומים כי שמעו דריבית דרבנן מותרת במעות יתומים וחשבו לומר מה לי יתומים מה לי אלמנות, ומעבירה זו ירדו לגדולה הימנה להתיר עצמן ריבית קצוצה וגמורה מן התורה, וישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל דדווקא יתומים שנינו ולא אלמנות כמו שכתב הרב ב''י ז''ל סימן ק''ס בשם תרומת הדשן כי היתר זה אין לו שורש ולא ענף וכל שעשתה כך צריכה לתשובה ולסליחה וכפרה, וכל כי האי בית דין חייבים בכל מקום להפרישן מאיסור ולמחות בידן בענין ההיתר שלקחו לעצמן אלה האלמנות להלוות בריבית קצוצה שאפילו באבק אסורות וכל שכן בקצוצה.
לד. ואף גם ראיתי יש בני אדם יראי אלהים ואנשי חסד להחזיק בידי עניים ואביונים יתומים ואלמנות ותלמידי חכמים וכיוצא שמקבלים ממונם על עצמן ומסתחרים ומרוויחין בו ומוציאים ומכניסים אותו ובסוף כל שנה ושנה נותנים להם ריוח כך וכך למאה, והרי זו מצוה הבאה בעבירה אחר כי הוא הלואה גמורה ואחריות המעות על המקבל ומשתמש בהם כבשלו והריוח ריבית גמור הוא.
ואין היתר כי אם כאשר יגמלו חסד עמם לקבל מעותם ולהבדיל אותן המעות שיהיו ניכרות בפני עצמן שלא להשתמש בהם בערבוביא כבשלו ואז שני דרכים לפניהם, או שתהיה אחריות והריוח על הנותן אם מעט ואם הרבה כברכת ה' אשר יתן לו, או שהריוח יהיה לנותן והאחריות על המקבל כי בזה יהיה זהיר יותר בהוצאת המעות במקומות היותר בטוחים אשר תשיג ידו ובזה אין ריח ריבית כלל.
אזהרה שלא להתנהג בהיתר עיסקא כ''א בהוראת חכם
לה. ויתר דברים אשר בזה כבר מבוארים בפוסקים בארוכה, ובכל ההיתרים ההם קורא אני עליהם היהלך איש על הגחלים ובגדיו לא תשרפנה ורגליו לא תכוינה, כי על כן ראוי ונכון בל ירים איש את ידו ורגלו להתיר בעצמו בנפשו לעסוק בשטר עיסקא או הלואה כי אם על ידי חכם ומורה צדק והם יורו לו הדרך ויסדרו לו הדבר כדת וכשורה ולא יעבור על דת.
סדר תשובה למלוה בריבית
לו. ודי בהערות אלה לכל מי שיודע שיש בידו משל חבירו הן גזל הן ריבית שיחזיר לו ויעשה סדר התשובה השייכת לו להתענות שנה תמימה וילקה ויתודה בכל יום בבכי ובשברון לבב, ושלא ליקח ריבית אפילו מן הגוי לכל הפחות שנה תמימה בין ריבית קצוצה ובין אבק ריבית, ואם אפשר לו להתפרנס ושלא יקח ריבית כל ימיו אפילו מגוי מה טוב חלקו, אבל לענין השבת הריבית אמרו בפרק הגוזל,
47 אם בא מלוה בריבית לעשות תשובה ולהחזיר הריבית אם רוב עסקיו ומחייתו בריבית אין מקבלין הימנו וכל המקבל הימנו אין רוח חכמים נוחה הימנו שלא לנעול דלת בפני בעל תשובה וכן הוא לענין הגזלן כנזכר בח''מ סימן שנ''ו.
כפרת עונות בין אדם למקום תלויה בפיוס שבין אדם לחבירו
לז. ואשרי אנוש אשר ירחץ ויטהר לפחות בעשרת ימי תשובה לפשפש ולחפש אם יש משל חבירו בידו את הגזל אשר גזל או את העושק אשר עשק בכל ימי שנה להשיב את הגזלה ולשוב ולהתחרט על זרות מעשהו והוא יהיה לתועלת כפרתו ביום הכפורים, כי כפרת עבירות שבין אדם למקום תלויות ועומדות מלהתכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שיפייסנו וימחול לחבירו.
הגזלן אין תפלתו זכה אלא עכורה
לח. ואף גם זאת לבל תהיה תפילתו עכורה ביום הכפורים וכמו שאמרו ז''ל,
48 ותפלתי זכה וכי יש תפלה עכורה אלא כל תפלה שאין בה גזל זו היא תפלה זכה ושיש בה גזל היא עכורה, וכן אמרו לאיוב אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהלך עולה כי כל אלה הם תועלת גדול להתכפר, ואם קלים בעיני האדם המה מן החמורות שבחמורות בהיותו מתריס וחוטא לחבירו כל זמן שלא יפייסנו.
חומר המלבין חבירו ומעשה הינוקא מהזהר
לט. ובפרט אם הלבין פני חבירו ברבים שצריך תשובה גדולה לזאת ולבקש מחילה מאיתו על הדם אשר שופך בקרבו והיא מן החמורות שחטאו שוה לשופך דמו, ואמרו
49 כי כל היורדין לגיהנם עולין והמלבין פני חבירו אינו עולה, וגם אמרו כי אף על פי שגילוי עריות ושפיכות דמים הם מהדברים החמורים אשר אמרו עליהם יהרג ואל יעבור, השוו אליהן מלבין פני חבירו ואמרו
50 נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים.
מ. והנה איתא בזוהר פרשת שלח לך,
51 דחד ינוקא היו אוחזים בו בעלי הדין ולא הניחוהו ליכנס לישיבה של מעלה והיה צווח ההיא ינוקא ואזדעזעו לקולו כל בני ישיבה של מעלה ואמר רב מתיבתא מי זה הוא ואיזה הוא אשר מעיק לו לדין ברא קדישא שלא יכנס לכאן ומיד אחזו בההוא ינוקא והכניסו אותו לפני רב מתיבתא וכו', ואמרו שם מה היה טעם הדבר באחזו בו בעלי הדין לדון אותו ביסורין בעבור שהיה מקשה לרבו קושיות הרבה והוה מכסיף לרביה שלא היה יודע להשיב לו ולא חס על כבוד רבו וחלש דעתיה דרביה ועל כן רצו לדונו בדין הקשה, ואף דרב מתיבתא הציל אותו מידם והושיבו אצלו שבעה ימים אף על פי כן סבל הדין כל אותם השבעה ימים כי כל שבעת הימים היה צורתו חסר והיה נטרד ממקומו.
המבייש חבירו מתגלגל בשקתות המים כרוצח
מא. ומכאן אתה דן קל וחומר אם ההיא ינוקא היה לו צער והיו רוצים בעלי הדין לפגוע בו על דבר תורה ששאל את רבו, כל שכן שיש לאדם עונש רב שמכוין לבייש את חבירו ולהלבין פני חבירו ברבים כי הוא מעותד למשפטים קשים ומרים, ואמרו המקובלים כי הוא מתגלגל בשקתות המים בדינו של רוצח.
וכשיתן האדם אל לבו כל העונשים הנזכרים וגדול שבכולם שאין לו חלק לעולם הבא ישוב מדרכו הרעה ויתן אל לבו כי נוח לו שלא נברא, כי כל עיקר תקוננו ותקון נשמתנו הוא לזכות לחיי העולם הבא כשאר כל העם בני ישראל שיש להם חלק לעולם הבא, ואיככה על דבר מה שאין יצרו תוקפו כמו שתוקפו לגילוי עריות בגודל ההנאה ולשפיכות דמים בגודל הכעס והשנאה הוא מאבד עצמו לדעת סגולת מלכים ככל אחיו ישראל לבלתי היות לו חלק בעולם הבא.
תקון תשובת המבייש חבירו ברצ''ה תעניות
מב. ומי שיודע שנכשל בעון זה, כתבו המקובלים להתענות רצ''ה תעניות ולפייס את חבירו עד שימחול לו מחילה גמורה, ובכן יזכה ויחיה וירש טובה וברכה לחיי העולם הבא לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כן יהי רצון.
ציונים והערות לפרק ג
32) ב''ב דף פ''ח ע''ב. 33) ויקרא רבה פרשה ט''ו אות ז'. 34) ב''מ דף נ''ט ע''א. 35) ויקרא רבה פרשה ל''ג אות ג'. 36) עדיות פ''ה מ''ו. 37) קדושין דף ל''ט ע''ב. 38) מכות דף כ''ד ע''א. 39) תענית דף ז' ע''ב. 40) שבת דף ל''ב ע''ב. 41) גיטין דף נ''ה ע''א. 42) ב''ק דף קי''ג ע''ב. 43) תוספתא ב''ק פ''י ה''ח. 44) ירושלמי ב''מ פ''ב ה''ה. 45) שמות רבה פרשה ל''א אות י''ג. 46) שמות רבה פרשה ל''א אות ו'. 47) ב''ק דף צ''ד ע''ב. 48) שמות רבה פרשה כ''ב אות ג'. 49) ב''מ דף נ''ח ע''ב. 50) ב''מ דף נ''ט ע''א. 51) זוהר שלח דף קע''א סוף עמוד א'.
פרק ד - עונשי גיהנם - כף הקלע - גלגולים
ז' מיני גיהנם מכוונים כנגד ז' מדרגות החוטא
א. ישמע ה איש
ו יחזיק
ה מוסר השכל אשר הודיעונו חכמים בעונש המגיע אל הנפש החוטאת אחר מיתתו על חטאיו וזדוניו ומה פגם הוא עושה בחטאתו בשמים ממעל ובמדות העליונות, אשר מתוך ידיעה זו יחרד האיש וילפת לבלתי יחטא ולחוס על נפשו הרכה והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ כי בת מלך היא לבלתי תתה בידו לגדופים לעשות בה נקמות בגיהנם.
כי הנה האדם חוטא בשבע מדרגות יצר הרע בשבעה שמות והם, רע, טמא, שטן, שונא, אבן מכשול, ערל, צפוני, ולכן הם שבעה מיני גיהנם שכפי מה שנמשך אחר יצה''ר כך נכנס לאותו מדור, ולפי מה שהמדור מוצא באדם זוהמת היצה''ר כך שולט בו ולפיכך נכנס במדור המתייחס אל חלק יצר הרע הנמשך אחריו.
יבאר טעם הנענשים בגיהנם בנהרי אש ונהרי ברד
ב. ועל זה הדרך יש יצר הרע של זריזות לטמא בעבירה לכן הם הנהרות של אש כנגד חימום של עבירות, ויש יצה''ר של עצלות אשר גורם אל האדם להתעצל מן התורה ומן המצוות ועל כן הם נהרי ברד נגד מה שנתקרר מן המצוות שהם חובה על האדם לעשותן.
יתר מיני פורעניות שבגיהנם וטעם חילוקן זה מזה
ג. ועוד יש בחינות שונות מאד בענין זה מפני שבני אדם הם נחלקים במדתם, ועל כן הם נחלקים לכמה בחינות מחורים וסדקים רבים ועקרבים הכל משבע לשבע מפני שיצר הרע יסודו משבע מדריגות שבני אדם חוטאים בו מאותם המדריגות ומתפתים אחריו לכן נפרעים ממנו גם כן במדה זו, ועל כן מיד שהרשע יצא מן גזר דינו אז מלאכי חבלה מוליכין אותו מיד אל החור או אל הסדק או אל העקרב הצריך לו.
החוטא הרבה ממיתין אותו וחוזרין להחיותו כדי להמיתו שוב
ד. ולפעמים שחטא פעמים הרבה חטא אחד הם ממיתין אותו ואחר כך מחיים אותו כדי שיטעום העונש כפי שיעור הפעמים אשר טעם בעבירה, ולפעמים שחטא בעבירות רבות אז מוליכין אותו מחור זה אל חור אחר וכן מסדק זה אל סדק זה כפי שינוי החטא, והכל הוא במספר ובמפקד למעלה ואין שום דבר לבטלה כי צריכין אל הכל שיהיה לטהרת האדם ולטובתו כי אין המזוהם יכול ליכנס בבית המלך כי אם אחר כלות הימים והזמן של המצורע ואחרי טהרתו.
יבאר שכוחות המענישים בגיהנם הם הכוחות המפתים לחוטא
ה. והנה הוא כי היצר הרע יש בו כוחות רבות וכח זה אינו כזה, וכן גיהנם יש בו אוצרות אש זה משונה מזה ובכחו גם להעניש במספר כוחותיו כי אותם הכוחות שבו הם הם המפתים והם עצמם המענישים והם הגיהנם וכולם הם אחד, ולכן כאשר נפתה האדם אחר יצה''ר הרי הגביר כח גיהנם ונכנס בקליפות להתענש על ידם וכל אותם הכוחות דבוקים בו בהיותו בהם ונדבקים עמו הקליפות ונרשם חטאו באבר ההוא שבו החטא ומכריז עליו פלוני חטא בו.
פרטי הנענשים בחיבוט הקבר
ו. וממוצא דבר תשכיל כי שס''ה כוחות הם בגיהנם להעניש את השס''ה הרשמים הנרשמים בו החטא כאמור, אכן לפי כי זוהמת החטא והקליפה אדוקה היא מאד עמו עם החוטא אין כח בגיהנם להוציאה ולשאוב אותה ממנו לזכך את הנפש ההיא החוטאת, על כן הוצרך חבטות שבחיבוט הקבר כי על ידי אותם ההכאות הזוהמה נפרדת ממנו והיא רפה עד שיש כח בגיהנם להוציאה, ויש טעמים רבים בזה החיבוט וזה אחד מהמה.
פרטי הנענשים בכף הקלע
ז. אך יש רשעים שכל כך קבלו הזוהמה עד שאין כח בגיהנם ובחיבוט הקבר להוציא זוהמתן עד שנגזר עליהם כף הקלע שיהיה נע ונד בארץ אשר הגיהנם אינו אחד מששים מאותו הצער, ויש להם בית דין של שלשה מלאכי חבלה הטורדים אותו בשלשלאות של אש ושנים מכים אותו ואחד צועק ומכריז לפניו ככה יעשה לאיש שעשה עבירה פלונית ולא שב אל ה', ואין לך בית רובע בחללו של עולם שאין בו כמה אלפים ורבבות מזיקים השומעים הכרוז ומצות המלך מלכו של עולם ומכין אותו עד שמתפקקין כל חוליות איברי נפשו העלובה, זה מורט וזה שורט ושן חורק ופורק רחמנא ליצלן עד כלות זמן הקצוב עליו מן השמים ותמיד מצפה מתי יקבלו אותה בגיהנם.
מחסדי ה' להפריד הזוהמא מהחוטאים ע''י עונשי עולם הבא
ח. וזה מחסדיו של הקדוש ברוך הוא שמטריד לטהר את הרשעים האלה כי הם על כל פנים ניצוצי קדושה אלא שהרע גבר עליהם, ומפני שאין יכולת בחיבוט הקבר להסיר הזוהמה הנדבקת בנפש שהיא קשה וחזקה עד מאד לכן צריכה להיות נדונית בשאר עונשים קשים ומרים עד שינתק כל הזוהמה ממנו ואחר כך יש כח בגיהנם לשאוב הזוהמה ממנו אל תוכו.
וגם יש כח ברשעים לקבל פורענותם, ומלאכי חבלה כדי לעשות הדין בהם חוזרים ומחיים אותם ומעמידים אותם על רגליהם ונפרעים מהם, ועל זה נאמר ישובו רשעים לשאולה ולא אמר ירדו לרמוז ליסורין שאין להם קץ כי מאחר שנשרפים בגיהנם חוזרים ומתחדשים כאשר בתחילה כדי שיהיו עוד למאכולת אש וכן חוזרים חלילה, וכן פירשו בפסוק תשיתמו כתנור אש, רוצה לומר שלא יתמו באש מיד ותעבור צרתם כי אם כתנור שסובל יקוד אש יום יום והוא קיים, כן יתן הוא יתברך שמו כח בהם לסבול שריפת אש והם נשרפים וקיימים.
עונשי הגלגול ומשל על זה מספר ''ראשית חכמה''
ט. ויש נפשות החוטאות אשר יעבור עליהן את קובעת כוס התרעלה להתגלגל ולבא כמה פעמים שהוא מר מאד אל הנשמה יותר מדינה של גיהנם.
וכתב החסיד הקדוש בעל ראשית חכמה ז''ל, שהוא משל לאדם שהלך בסחורה מהלך שנתים או שלש למקום פלוני כסבור שירויח באותה הסחורה שם, ובהגיעו שמה אמרו לו כל יגיעך היה לריק ובטלה כי הסחורה הזאת אשר בידך אינו שוה כלום במקום הזה וחזר העני בפחי נפש לאחור, כמה צער יגיע לאדם הזה על מיעוט חכמתו ותבונתו שלא חקר ולא דרש מה היא הסחורה הנאותה למקום ההוא שבה ירויח.
והנמשל מובן מאליו ובפרט כאשר יתן האדם אל לבו כי רוב הנשמות שבדורות אלה האחרונים מגולגלות ובאו לתקן עתה מה שלא תיקנו בתחילה, שאם יסתלק מן העולם ולא יתקן מה שצריך נמצא כל טרחתו ויגיעו בעולם הזה בהבל וצריך לחזור שלישית ורביעית עד שיתקן ועונשו גדול על שלא תיקן כמו שאמרו בזוהר פנחס,
52 אמר ר' שמעון האי בר נש דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דיתקן ביה כאילו משקר בקושטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא או מצא אבידה וכיחש בה טב ליה דלא אתברי.
המתגלגל לתקן מצוות עשה רחוק מלחטוא משא''כ לתקון לאו
י. והנה יש מי שמתגלגל לתקן ולהשלים איזה מצוות שחסר ממנו וזה הוא רחוק מלחטוא, והמגולגלים לזכות אחרים להיישיר את בני האדם אלו מובטחים שלא יחטאו כלל ועיקר, אך מי שמתגלגל לפי שחטא ופגם וגרם לשרות עליו הסט''א ואז מגולגל לתקן הפגם ההוא זהו קרוב לחטוא.
המתגלגל ידע פרטי תקונו לפי מה שמפתהו יצרו ביותר
יא. וגם אמרו המקובלים שיש הבחנה לבחון ולדעת האדם על איזה עבירה נתגלגל, במשמש במעשיו על איזו עבירה חשקו יותר מכל שאר עריות ועבירות ובידוע הוא שהיה קודם זה הפעם גם כן בעולם הזה והיה משסה בעצמו היצר הרע באותה העבירה ונתגלגל לתקן אותו החטא, ואותו כח הטומאה נתחזקה בקרבו וקנתה שביתה אצלו ועדיין מלפפתו ומבקשת לימודו הראשון, וזה פירשו העושה עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר כי אין לו מנוחה מגירוי היצר הרע, וכן לענין הטובה אמרו, אבוך במאי הוה זהיר טפי כנודע.
עונשי הגלגול לעוברי עבירה לא יותר מג' פעמים
יב. והמתגלגל בסיבת עבירה מתגלגל רק שלש פעמים זולת פעם הראשון כמו שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, פירוש עם הפעם הראשון שנקרא גבר, ואם מתגלגל שלש פעמים ולא התחיל לתקן מעשיו אז אין לו תקנה ואין מתגלגל יותר ועליו נאמר ונכרתה הנפש ההיא.
עונשי הגלגול בבהמה ועוף, וטעם לעזות פנים שבבני אדם
יג. ויש מגולגלים שמתגלגלים בבהמות ועופות טהורות ויש מהם בבהמות טמאות, וכתב הרב זלה''ה, כשתראו בני אדם עזי פנים אז תדעו שקודם זה הגלגול היו בגלגול בהמה חיה ועוף טמא שאין להם בושה והם הולכין אחר לימודן.
המתגלגל בדצ''ח יודע מגלגולו הראשון משא''כ מתגלגל באדם
יד. ואמרו המקובלים שאף על פי שכשמתגלגל אדם בצורת אדם אינו יודע מגלגולו הראשון אמנם אם מתגלגל בבהמה חיה ועוף הוא יודע מגלגולו הראשון ומצטער איך ירד מצורת אדם לצורת בהמה, ולהבלתי יאמין לזה רצה הקדוש ברוך הוא להראות לכל העולם דוגמת גלגול מאדם אל בהמה בענין נבוכדנצר הרשע שבחיים חייתו הורידו מכסאו והשליכו לשדה והוא הולך על ארבע כבהמה ונדמה לכל הבהמות צורת בהמה יען שלח ידו ולשונו ודיבר נגד אל עליון, וכן המגולגלים בדומם וצומח כולם מרגישים רוגז העונש.
מעשה בימי האריז''ל במלשין שנתגלגל בעכבר
טו. ובימי הרב זלה''ה הראה בחכמתו הנפלאה אותנו את כל אלה וחרפת אדם ובזוי עם המכעיסים את ה' ולא שבו אל ה', ויום אחד אמר הרב לתלמידיו מכירים אתם לפלוני המקבץ אמרו ימח שמו וזכרו, אמר להם הביאו לי מצודה אחת ויביאו, ונתנה הרב במקום ההוא ותכף נפל לתוכה עכבר אחד ודיבר הרב עם העכבר בפני כולם ויאמר אליו מה חשבת כשהיית מוסר ומלשין ומאבד ממון ישראל דלית דין ולית דיין חס ושלום, ואז בכה ויתחנן לו שיתפלל לה' ויצילהו מצרת הגלגולים ההם ויכניסוהו לגיהנם, ואמר לו הרב צא מכאן כי אינך ראוי ליכנס לגיהנם ויפתח המצודה ויצא והמה ראו כן תמהו.
מעשה בימי האריז''ל ברשע שבא בגלגול כלב וסוד עונשו
טז. וגם בימיו היה מעשה בבית איש אחד שהיה להוט כלב אחד אחר הבית ההוא מאד ותמיד היה מסבב את הבית, והכלב היה כלב שחור וצורתו מבעתת ומפחדת לבות בני אדם כי היו פניו כפני מזיק, והיה האיש ההוא מגרש את הכלב ההוא במקלות והיה הכלב חוזר ובא, ותמיד כל בקר ובקר היה מוצאו לכלב עומד אצל הפתח והיה ממתין עד שיפתחו הדלת והיה רוצה להשמט אל תוך הבית, ויגרשהו האיש ההוא החוצה וצוה לסגור הדלת אחריו ואף על פי כן חזר הכלב והיה ממתין בדלת עד שיפתח, עד כי יום אחד לא זכר האיש ההוא וישכחהו ולא סגר הדלת אחריו, ובא הכלב אל תוך הבית וקפץ מחדר לחדר עד הגיעו אל המקום שמטתה של אשת האיש ההוא שוכבת עדיין ומצאה ישינה וקפץ הכלב אל המטה ונשך בה נישוכים ומכה טריה ופצעים ושוב ברח, והאשה ההיא צעקה צעקה גדולה ומרה ותהום כל העיר לקול הצעקה.
ובאותה שעה גילה הרב סוד הדבר, כי סיבת הדבר היה כי האשה הזאת שכבה עם השכן שלה שכבר מת וזה הכלב נתגלגלה בו נשמתו, ועל כי האשה זאת היא גרמה לו בחלק שפתיה לשכב אצלה להיות עמה דרך אישות על כן בא הכלב לעשות בה נקמה, ואחר כך היו משביעין את האשה שתגיד האמת והודתה ולא בושה ככל דברי הרב אשר דיבר.
מעשה באדם שנתגלגל בשור שהוזמן לצחוק ומעשה תקונו
יז. ובפרט במעשה שהיה קרוב לזמנינו אשר סיפרו לנו אבותינו שבקשטילייא היה מזומן לגוים שור לצחוק כמו שהם רגילים להכות בו ולענותו ביום ההוא, ובלילה ההוא בא לאדם אחד ירא אלהים בחלומו וראה את אביו ואמר לו דע בני שבעונותי הרבים גלגלו אותי אחרי מותי בשור והוא השור המזומן למחר לענויים קשים ומרים בשחוק העם ולכן בני פדני והצילני שאנכי אברח דרך מקום פלוני טרם יהרגוני ויטרפוני, ואתה תפדני ולא תחוס על ממונך ותשחוט השור ותאכילני לעניי תורה כך הודיעוני מן השמים ובכן תחזור נפשי מגלגול בהמה לגלגול אדם ואזכה לעבוד את ה', ומעשים כאלה רבות כי שאל נא לימים ראשונים.
יח. וכמה ענינים של רוחות ראה ראינו בזמנינו שנכנסו בגופות בני אדם ומגידים בעונשם שעברו מיום מותם עד שנכנסו בגופי בני אדם כי תסמר שערת בני אדם משמוע, והכל כאשר לכל מהעונשים הנזכרים בתלמוד ובזוהר ובמדרשים ממשפט העונשים המוכנים לנפש החוטאת ומבקשים מן החיים שיבקשו להם אופני מנוחה על ידי תפילה ותורה וצדקה בעבורם אולי מחץ מכתם ירפא.
פרטי הסוד בעונשי הגלגול
יט. ואם בעיניך יפלא לומר איככה יתכן להביא גלגול אדם בבהמות וחיות טהורים או טמאים, צריך אתה לדעת כי כל הבהמות והחיות והעופות יש להם נפש מהחיות הנושאות את המרכבה, אם טהורה היא ממרכבה של הקדושה ואם טמאה היא ממרכבה של הסט''א כי זה לעומת זה עשה האלהים, ולעומת המרכבה הקדושה יש מרכבה חיצונית לקליפה וצורת החיות טמאות נושאות אותה.
ומן המרכבות האלו של הקדושה ושל סט''א יורד נפשות הבעלי חיים, נפש הבהמות מכח השור שבשתי המרכבות, טהורות מסטרא דקדושה וטמאות מסט''א, ונפש החיות באים מאריה, ונפש העופות מנשר, ונפש האדם מאדם הן ישראל הן אומות העולם כי יש בקדושה אדם דקדושה ובטומאה אדם בליעל וכולם יורדות מנגד היכל עצם השמים ולבנת הספיר, ולפעמים נמצאת שם נשמת אדם רשע שבעונותיו נתחייב להתגלגל בבהמה או חיה, ואז ברדת נפש חיה או בהמה מלמעלה לוקחים אותה ומערבים אותה עם נפש הבהמה או החיה או העוף ההיא ועל דרך הזה היא מתגלגלת בבהמות טמאות או טהורות.
תפלה ע''ד הסוד בענין הגלגול לאומרה בכל יום
כ. ומורי נר''ו נהג לומר יום יום נוסח תפילה אחת מיוסדת על ענין גלגולי הנשמות ואעתיקנה כאן למען זכותך וזה נוסחתה.
יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי באתי לחלות ולהתחנן לפני מרכבותיך וכל מחנותיך הקדושים הממונים לצרף ולגלגל נשמות הקדושות והטהורות, אם חלילה נגזר עלי ועל נפשי ורוחי ונשמתי להתגלגל בעונותי וחטאי ופשעי באיזה חיה טהורה וכל שכן בחיה טמאה, באתי לחלות פני אר''יה ר''יו אותיות שמך הגדול והקדוש שהוא מלך החיות שימחול חטאי ועוני ופשעי ותוציא לאור החסד נשמתי שמשם מתגלגלות ובאות נפש כל מיני חיה.
ואם חלילה נגזר עלי ועל נפשי רוחי ונשמתי להתגלגל בעונותי וחטאי באיזה בהמה טהורה וכל שכן בבהמה טמאה, באתי לחלות פני אבגית''ץ שהוא פני שור שבמרכבה שהוא מלך הבהמות שימחול לי חטאי ועוני ופשעי ויוציא לאור החסד נשמתי ויגבירני על יצרי שמשם מתגלגלות ובאות נפש כל מיני בהמה.
ואם חלילה נגזר עלי ועל נפשי ועל רוחי ועל נשמתי להתגלגל בעונותי וחטאי ופשעי במין אדם מאומות העולם, באתי לחלות פני מ''ה אדם שבמרכבה י''ב צירופי הוי''ה שירחמני ושימחול לי חטאי ועוני ופשעי ויוציא לאור החסד נשמתי שמשם מתגלגלות ובאות נפש כל מין אד''ם.
ואם חלילה נגזר עלי ועל נפשי רוחי ונשמתי ונשמת נשמתי להתגלגל בעונותי חטאי ופשעי באיזה עוף, באתי לחלות פני נש''ר נשרי''אל עטרי''אל מלכי''אל שיהיה נועם ה' עלי ויוציא לאור החסד נשמתי שמשם מתגלגלות נפש כל מיני עופות וכן יהי רצון, יהיו לרצון אמרי פי וכו' ע''כ.
מעלת התפלה הנזכרת והרהורי תשובה מחומר הגלגול
כא. וראוי לאומרה בכל יום פעמיים בכוונה שלימה בבקר ובין הערביים ולישא כפיו לשמים ודמעתו על לחייו יהיה שבעתיים, ומי שאי אפשר לו לאומרה בכל יום נכון הדבר שיתפלל אותה בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים כי המה ימי רצון וחנינה, וגם שיועיל לעורר לבבות לחשוב מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב על ידי כי ייראו מהביט כמה גורם האדם לעצמו בחטאו מה שלא היה יכול שונאו לגרום לו כמו שאמר הפייטן, זדון לבי עשה לנפשי את אשר אויבי לא יוכל עשוהו, ויראה וישוב מעבירות שבידו ולירא מן הגלגול ובפרט אם הוא תלמיד חכם כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עמהם כחוט השערה, וכבר אמרו חכמי האמת שכל אבר שלא נתקן כראוי חוזר לבא בגלגול, ואפילו קול ודיבור שלא הוציאם ביראה ואהבת ה' להיות השם שלם חוזר לבא בגלגול.
כב. והן גור יגור כל איש ישראל ומורא יעלה על ראשו על זאת וידקדק במעשיו וישלים נפשו כראוי כדי שלא יטריח לקונו, ועל מה שחטא כבר יקבל עליו יסורים מאהבה וינצל מדין הגלגול כמבואר בזוהר משפטים
53 זה לשונו, ומה דהוה זמין לאהדרא ליה בגלגולא ולמסבל עונשין בהאי עלמא על מה דעבר לא אהדר ליה להאי עלמא ומה עביד ליה קריב ליה לבי דינא דמתיבתא דרקיעא ודיינין ליה ומסרין ליה לבי מלקיותא וארשים ליה קודשא בריך הוא למיהוי תחות שולטניה עד זמן ידיעא ולבתר פריק ליה עכ''ל, ולכן כשיעשה הסיגופים הצריכים אל התשובה אף כי כשל כח הסבל עולו יסבול ולא יבול ולא יקוץ בתוכחת למען הציל אותו מיד אכזרים קשים כי אם לא ירחץ ויטהר לגמרי מעותד ליפול ביד שאול או אדונים קשים לגלגל את נשמתו.
ביאור האר''י על הדרכים שבהן עוברות הנשמות אחר פטירתן
כג. וכתב הרב זלה''ה, דע כי ביציאת הנשמה מזה העולם ורוצה לעלות אל אדונה הנה יש מקום חושך ואפילה מהלך שלשה ימים וזהו שנאמר עוברי בעמק הבכא, ויש שם חיות רעות השומרות את הדרך לפי שיש שם דרך ישר העולה למעלה לירושלים של מעלה שהוא מכוון נגד ירושלים של מטה שכל הנשמות הטהורות עולות דרך שם, ויש דרך אחרת ההולכת דרך גיהנם והיא מתחלקת לשלשים אלפים דרכים, והמקום אשר יתפרדו אלו שני הדרכים יש כל מיני חיות על דרך שיש בעולם אריות וכלבים, ושומרים אלו השני דרכים שלא להניח לעלות למעלה אלא נשמות טהורות אשר שבו בתשובה בחייהם ולחטוף אחרות להוליכם לגיהנם, ועל זה נאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וכו'.
והן הן הדברים הנזכרים במדרש הנעלם רות, אמר ר' פרחיא כד מטינא לאמצעו דהאי פרדס חמינא תרין ארחין ומשריין מסטרא דא ומשריין מסטרא דא אמינא מאי האי אמרי ליה הכא אתפרשן ארחין מאן דאזיל לגן עדן ומאן דאזיל לגיהנם מאן דאזיל לגן עדן אילין אזלין בהדיה ומקדמי ליה שלם ומאן דאזיל לגיהנם נטלין ליה למידן ליה בגיהנם ע''כ.
רמז על התשובה בפסוק ופנית בבקר כו' להר''מ אלשיך ע''ה
כד. ועל כן רמזה תורתנו ואמרה ופנית בבקר והלכת לאהליך, פירוש ידבר אל כל אחד מאישי ישראל לאמר הזהר לעשות באופן שכאשר ופנית בבקר שהוא בצאתך מחושך העולם הזה ותפנה אור בקר אור כבוד השכינה הבאה להקבילך שתלך לאהליך היא אהל חופתך שבמדור שלך בגן עדן בלי שום עיכוב בנתים.
כי אף אם יהיה צדיק אשר הרבה לעשות הטוב והישר בעיני ה' עד אין מספר לגדודי מעשים טובים אשר פעל ועשה אך לא נטהר לגמרי מכל עון וחטאה אף שהם מעט מזער בערך זכויותיו יהפוך עליו אימים, ואז בצאתו מהעולם הזה להתעדן נפשו בדשן זכויותיו נהפך לאבל מחולו כי יראה כל אורות זכויותיו רחקו ממנו וחשך אשמותיו יגישו לו לאמר לך לך אבל שאולה עד תברר ותלבן חלאת חטאתיך בשנה או חציה או כמשלש חדשים ואז משלך יתנו לך כל אורות מצוותיך השמורים אליך, כי הלא לא ישוער עוצם יגונו אשר כל צדקותיו אשר עשה לא יהנה מהם עד זמן ועידן.
ומי גרם לו זה אם לא כי עודנו פה לא שת לבו לתקן אשר עיוות עד ירחץ ויטהר עד בלתי השאיר לו שריד מכל חלאת עון ופשע וחטאות כי אז ישמח ויגיל בצאתו, הלך ילך עם אור השכינה הבאה להקביל עד המדור וצל חופת חלקו אשר לו בגן עדן ואשרי איש שיזכה לכך, וזהו שנאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך כמו שכתב הר' משה אלשיך.
התעוררות לחשיבות הזמן מספר ''אורח מישור'' לר''י חאגיז ע''ה
כה. כי על כן יאותה לכל הירא את דבר ה' להבזות בעיניו כל אושר תבל כי הכל הבל כמאמר קהלת, אלא ישים כל דעתו ומחשבתו על נפשו להצילה מאש להבה ולהשיג שלימות נפשו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי שם ביתו, ולשים אל לבו כי אנו בעולם הזה כאורח נטה ללון במלון לילה אחד או שנים שאין ראוי לו לתקן המלון ולהציע שם כלים נאים וליפותה באופן שיאבד כל זמנו ולמחר יוצא ממנה.
כו. וכבר המשיל הרב החסיד בעל חובת הלבבות
54 זה, שדומה למלך שהקימוהו עליהם בעיר אחת והיה שם חק שלא ימלוך עליהם אלא שנה אחת או שתים, והמלך הסכל לא ידע דבר מזה ומיד שמלך הגדיל מעשיו בבנין ההיכלות והיה כונס ממון הרבה באוצרות והניח את מקומו וארצו וישכח שדהו ואת נחלתו ויבז בעיניו לשלוח מלאכים לביתו לתקן מעשיו, ובהגיע תור וזמן הקבוע קל מן עמא נפל לך מלכא טפשא טרדין מן מלכותא ואתיהיב לגבר אחרן, ויסע וילך לארצו ולשדהו ערום ויחף והנה עלה כולו קמשונים וכו' ויצעק צעקה גדולה שהניח את שלו ואסף וקבץ לאחרים.
אכן לא כן עשה המלך האחר שהיתה כל כוונתו להשגיח על ארצו והיה שולח שמה ממון הרבה ביד אוהביו וריעיו ואומר להם שיבנו לו שם בית מנוחה ושלח פועלים לחרוש את שדותיו ולזמור את כרמותיו, וכאשר השלים שנתו הלך לו בשמחה ובששון לארצו ויצאו לקראתו כל בני עירו ויקבלוהו בשמחה וגדלוהו ביניהם וישב כמלך בגדוד.
כז. והנמשל בזה הוא הבן אדם ההולך אחרי יצרו הרע ומגדיל מעשיו ומקבץ ממון הרבה ואינו מסתכל באחריתו שיעזוב הכל וילך אל דרך המות ערום מן כל המצוות ויאבד מקומו מקום אשר נשמתו ממנו חוצבה מתחת כסא הכבוד ותלך בתוך כף הקלע לבאר שחת ולדראון עולם, לא כן האיש אשר נגע אלהים בלבו שמוציא כל ימיו ושנותיו בעבודת אלהי השמים ובלימוד תורתו ועשיית מצוותיו והוא פורש מהבלי העולם ומעלה על לבו שהוא שלוח מאת הקדוש ברוך הוא לעולם הזה לעבוד עבודתו כמלך ששלח שלוחו אל עיר על דבר מלכות, ואם זה במקום שיש לו לעשות שליחותו ילך לו לבתי משתאות ולשחוק בקוביא הלא עונשו גדול כשיחזור ריקם ולא שמר את מצוות המלך אלא יש לו לילך בזהירות וזריזות לקיים דבר מלכו ולא יאבד אפילו רגע.
וכן יש לנו לידע כי אנו שלוחים מהשם יתברך לשמור חוקיו ועדותיו ואין אנו רשאים ליבטל מן התורה אפילו שעה אחת כי יש לאדם לחשוב בדעתו כל שעה שהוא חי למה החייני ה' שעה זו אלא כדי שאעשה רצונו בה שאם לא כן היה מוציאני מן העולם, ויש לו לדקדק הדק היטב בימיו ושנותיו שחיה עד הנה על מה הוציא אותם.
כח. וכבר שמענו צדיקים שבכל לילה ולילה היו עושים חשבון עם נפשותם בשעות וברגעים כיצד הוציאו אותם היום, ואם בשום רגע מהם במעשה או בדיבור או במחשבה היו מוצאים שחטאו לה' היו מתוודים וצועקים מר ומקבלים עליהם יסורין מתענית ושק ודומיהם על שנשתמשו בחיים שנתן להם הקדוש ברוך הוא בחסדו להכעיסו ולעבור רצונו.
כט. ומה נואלו רבים מעמי הארץ האומרים נעביר הזמן קצת בשחוק וטיול, אוי ואויה להם שוטים וסכלים, מי יתן והיינו יכולים לאסור איסר הזמן בשלשלאות של ברזל ובעבותות אהבת החיים שאנו צריכים לעבוד את יוצרנו ולא לעבור ולאבד אותו כי המיתה תבא על כל פנים והחיים צריך זכות גדול להגיעם.
והנפש היפה המלאה לה דעת ויראת ה', בעיניו יראה כמה ראוי לו להזהר מלעבור רצון יוצרו או לאבד הזמן והוא יושב ובטל כי הקדוש ברוך הוא בשעת הדין שואל ממנו במה הוצאת שעה זו או רגע זה כדכתיב לרגעים תבחננו, ואיוב היה מיצר על זה ואומר כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רוקי, כאילו אמר אפילו זמן מועט כדי בליעת הרוק לא תניח לי שאתה שואל חשבון ממנו מה עשית בתוך זמן הזה ובמה הוצאת אותו.
אזהרה לקדש עצמו במותר לו
ל. ועתה בני בחירי רצתה נפשי, הט אזניך ושמע דברים אלו לבקש טרף לנפשך קודם שיכבה נרך ולהיות קדוש ופרוש מהבלי העולם ודבק במצוות ה' וביראתו יראת הרוממות וקדש עצמך במותר לך, ובכן תחיה נפשך העלובה לאור באור החיים חיי העולם הבא אל המנוחה ואל הנחלה, לא תשוב עוד לביתה ולא יכירנה עוד מקומה מן הגל''גל אל הבוכים חס ושלום כי אם להתעדן מזיו השכינה ולהאירה לפנות בוקר כן יהי רצון.
ציונים והערות לפרק ד
52) זוהר פנחס דף רי''ג ע''א. 53) זוהר משפטים דף ק''ט ע''ב. 54) עי' חובת הלבבות שער עבודת האלקים ריש פ''ט ששם הובא המשל בקיצור, אך העירו כבר כי המחבר שהאריך בזה משום שציטט לשונו של הקונטרס ''אורח מישור'' פ''ג ע''ש.
פרק ה - חומר פגם החטא - התעוררות תשובה
יבאר כי החוטא מקלקל השפע וממשיכו לבורות נשברים
א. ישמחו ה שמים
ו תגל
ה ארץ וכל צבאם בשוב רשע מרשעתו וחטאתו בהוציא יקר מזולל ומרוה גם הוא יורה בשפע רב אל נהר החריב והוביש, ובתשובתו הרמתה ישיב המדריגות והתקונים על מכונם וארמון על משפטו ישב כבראשונה.
ואשרי משכיל ויודע לשית לבו ענין הפגם שפוגם בחטאתו בכל המעלות אם בגופו ונפשו ורוחו ונשמתו, כי על כן יאמרו המושלים אשר הוא נמשל לסילון מים המקלח מן המעיין והמים ההם הולכים להשקות כמה גינות ופרדסים ושדות וכרמים, ובא אחד איש שוגה ומשגה בכסילותו והוליך סילון של מים להשקות אשפתות אל מקום ציה וצלמות אר''ץ לא עבר בה איש ולא ישב אד''ם שם לתהו והבל, אשר אין ספק כי בעל המעיין הרה עמל וכעס וכדי בזיון וקצף על כי ביטל להשקות גינותיו החמודות ואף גם כי קלקל הצנור ושברו כשבר נבל.
וחומר בנמשל מן המשל כי הנפש החוטא מלבד מה שקלקל צינורי השפע מלבא אל מקומם הראוי להם, גם הוא מעלה מנחה אל מקום שהכעיס את המלך ה' צבאות ומפגל בקדשים ומדמע קדש בחול וטמא בטהור, ומקום שהיה צריך להיות חרב ושמם ויבש מרוה גם הוא יורה אותו בשפע עילאין קדישין.
יבאר כיצד מגיע פגם האדם למידות העליונות
ב. ואמרו המקובלים כי ימצא ענין זה בפרט בבא על העריות ובא על בת אל נכר, וכן במוציא שכבת זרע וכמוהו בפגם ברית הלשון החמור מפגם ברית המעור, הראית בן אדם תולעה עד היכן מגיע עלבונך, מה לך נרדם, קום משנתך וחפש חפש מחיפוש דרכיך אשר פגמת בעוניך ותחקור ותדרוש בדרישה וחקירה ושוב עד ה' אלהיך עד מקום שפגמת כי רע ומר עוזבך את ה' אלהיך, ותמיד אל יליזו מעיניך דברי הרשב''י עליו השלום בזוהר נשא,
55 כל מאן דאעבר על פקודי אורייתא כב''יכול פגים לעילא פגים לתתא פגים לגרמיה פגים לכל עלמין, מתל לאינון מפרישי ימא דשאטין בארבא קם שטיא בעא לנקבא וכו'.
ג. ואל תתמה על החפץ לאמר איכה יוצדק לאמר כי יחטא איש ואשם לרמוס חצריו יתברך ולפגום במדות העליונות ומה לתבן עם הבר חס ושלום, כי לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה אחרי הודיע אלהים אותך שורש ומקור נשמתנו מאין המה, כי הנה הנשמה והרוח והנפש מציאות מלמעלה ממדות העליונות וכשנשתלשלה משם ולמטה בכל מדה ומדה ישאר שורשה ודיוקנה שם, וכן משתלשלת ונחתמת בכל העולמות העליונים עד בואה לעולם השפל האפל הזה.
ואם לה' יחטא איש פוגם כל אותם השרשים שנשתרשה שמה נשמתו, ובעוברו אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה משליט באותו מקום אשר המצוה תלויה בו במדות העליונות כח הקליפה מצד נשמתו כי על ידי שממשיך בעצמו הקליפה למטה ימשיך אותה גם כן למעלה.
ולא שתכנס חס ושלום הקליפה אל הקדש פנימה רק שהקליפה תובעת דין לאמר זו משלי ויהא עשוקה ורצוצה להמסר בעל כרחה הנשמה הטהורה להכנס בקליפה ולהיות יונק מרורת פתנים כדי להשפיע לקליפה על ידי צנור נשמתו, ועל ידי זה נשפע אל מקום אחיזת נשמתו ולכל המדריגות הקדושות אשר היא נכללת בהם ממרורים ההם ומשפיע את המר ההוא הנמשך ממנו אל מקום הקדוש ואין לך פגם גדול מזה, וזוקק מדריגת הקדושה לינק מצד המרורים ההמה מי המרים המאררים ולהשפיע אל הקליפה על ידי צנור נשמתו, ושפע המר ההוא שמשפיע שמה יתהווה לבוש טמא אל הנשמה להתלבש בו בעת הסתלקותה מן העולם.
ד. וכן פירשו חכמי האמת בטעם הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי, כי הואיל הלוך אחרי צו והכניס עצמו בקליפה וכשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפה בהכרח והקליפה תובעת דין ואומרת, תפילותיו ותורותיו של פלוני משלנו היא ונוטלת השפע הבא ממנו ושפחה כי תירש גבירתה.
יבאר שלפי מעלת האדם כך גודל פגמו
ה. ומעתה אל תתפלא איכה יאמרו המקובלים מי שחטא כך וכך פוגם בשם פלוני ובמדה פלונית כמבואר בספרי רבינו הקדוש זלה''ה, כאשר תביט שורש נשמתך למעלה תחת כסא הכבוד ומה שבתוך גופך היא מאשר יתפשט משרשה העליון כחוט משוך ממנו כדמיון סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
ו. וכן כתב הרב זלה''ה בענין ארבעה חלוקי כפרה, שהכוונה כי האדם כלול מכל העולמות והגם כי לא זכה רק אל הנפש דעולם העשיה עם כל זה מוכן הוא לקבל את כולם, ולפי גדולת נפשו אם הוא מעולם היצירה או בריאה או אצילות כן הוא גודל פגימת חטאו, כי על כן חטא אדם הראשון פגם למעלה מאד כפי גודל נשמתו שהיתה כלולה מכל העולמות, וכן כל צדיק וחסיד כפי גדולתו כן תוקף פגם שלו בחטאו.
והנה מי שיש לו נפ''ש שהוא מעולם העשיה פגם בעולם העשיה ולכן תכף כששב בתשובה נתקן, ואם חטא במצות לא תעשה אז פגמו בעולם היצירה ולכן תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שביום הכפורים באים אורות מעולם הבריאה ועל ידן נתקן, אבל בחייבי כריתות ומיתות בית דין פגם בבריאה ואז תשובה ויום הכפורים תולים על דרך הנזכר עד יבואו יסורין מחכמה ובינה בסוד יסור יסרני י''ה.
ואם עבר על חילול השם גדול הפגם מאד וגורם מות במקום החיים הנצחיים ולכן מיתה ממרקת ומכפרת מדה כנגד מדה, אבל באצילות אין מגיע שום פגם שהנשמה שהיא מאצילות מסתלקת מן האדם כשרוצה לחטוא טרם שיחטא עכ''ל.
ז. ואם באתי להאריך בכל פרטי פגמים אשר פגם כל פגם ופגם בפני עצמו לא יכילם היריעה ולא אגיע לשליש ולרביע, אך מפני כי בידיעה הזאת היא תועלת להחריד לבות בני עליה הבאים בסוד השם לשוב אל ה' בלב שלם ובנפש חפיצה כמו שפירשו המקובלים בפסוק נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' שהכוונה לומר, נחפשה דרכינו אותם הדרכים שהם דרכינו ושורשי נשמתנו המושרשות בעולמות העליונות שהם נעשים דרכים ומסילות לעלות הרמ''תה, נחפשה העונות אשר פגמנו בהם שם לטהר אותם, וכיצד נחפשה - על דרך חקירה שנעשה במעשינו לידע עבירה זו פוגמת במדה זו ועבירה זו במדה זו, ובכן ונשובה אל ה' שלא יהיו עונותינו מבדילין בינינו לבין אלהינו.
סדר וידוי המפורט ע''ד הסוד לעשי''ת
ח. על כן אנכי תקנתי וידוי דברים לבאים בסוד ה' פרטי העונות ואשר פוגם בו בשמים ממעל במדות עליונות ובשמות הקדש כל עון ופגמו בצדו ואף גם אשר גורם לנפשו העלובה על פי שפ''ר התקונים מרן הקדוש האר''י זלה''ה, אשר בו יתבונן האיש הירא בוידויו עד כמה מגיע פגם ועלבון עונותיו ונפשו עליו תאבל ובמרירות תאנח ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו וזה נוסחו.
אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפילתנו כו' אבל חטאנו עוינו פשענו ופגמנו אנחנו ואבותינו, חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וכו', (ויכוין בסוד הנזכר פרשת ויקרא דף כ' ע''א).
אכלתי מאכלות אסורות ופגמתי בשני שמות הוי''ה ואד''ני העולים כמספר מאכ''ל וכמו צער בנפשי להתלבש בטומאה ההיא.
אכלתי דברים הטעונים נטילה ולא נטלתי ופגמתי להמעיט השפע ממקור המזון ונפשי נבהלה מאד בהתגלגל ואזי עבר על נפשי''נו המי''ם הזדונים.
אכלתי נבילה ונבלה עשיתי בתפארת ישראל ובשם אלהי''ם ובנבילה על ידי סכין פגום ופגמתי בשמות הוי''ה ואה''יה הוי''ה ואדנ''ות העולים במספר פגימ''ה.
אכלתי חמץ בפסח ופגמתי בשמות הקדש הוי''ה ואהי''ה הוי''ה ואד''ני העולים במספר חמץ ושדי המר נפשי להכריתה מעדת ישראל לבלתי התגלגל בגלגול ישראל רק בגוי או בהמה.
בטלתי קריאת שמע ותפילה ותפילין ופגמתי בש''ע נהורין עילאין דא''א מלהאיר לת''ת ישראל.
בטלתי מצות מצה וספירת העומר מ''ט ימים ופגמתי במ''ט שערי בינה ובש''ע נהורין עילאין דא''א מלהאיר לת''ת ישראל.
בטלתי שופר ולולב והדלקת נר חנוכה ופגמתי בש''ע נהורין עילאין דא''א מלהאיר בת''ת ישראל.
ברכתי את השם ופגמתי בש''ע נהורין עילאין דא''א מלהאיר בת''ת ישראל.
באתי על הנדה ופגמתי בה' אחרונה שבשם להניעה ולנדדה מעם דודה ויבשו ויחרבו הנחלים הולכים אל הים צדק מלכותא קדישא ושבעה ברעות נפשי להתגולל בקדשה ישראלית ובבת אל נכר.
באתי על אשת איש ופגמתי בנערה העליונה מלבא אל המלך והורדתי חמש גבורותיה אל מקום הקליפה ונפשי נבהלה מאד להתגולל בחמור או בריחיים.
באתי על הזכר ופגמתי להוריד שפע או''א לנה''י דז''א דרך נפילה לאחוריו ולא יאורו שם ע''ב יו''ד ה''י וי''ו ה''י ושם קס''א אל''ף ה''י יו''ד ה''י באור פני מלך ואויבי בנפש יקיפו עלי להתגולל עליה בשפן וארנבת שוכבים ונשכבים.
באתי על נדה שפחה גויה זונה ופגמתי במלכות יסוד הוד נצח ודלפה נפשי מתוגה להתגולל בדוכיפת.
באתי על אשתי בעל כרחה ופגמתי במלכ''ות שמי''ם מלהיות פנים בפנים.
גזלתי ופגמתי בשני שלישי ז''א התחתונים ונשמות העולות אל הכלה העליונה לעורר את האהבה חוטפו ויגזלו מיד עושקיהם אויבי ה'.
גנבתי ופגמתי בשליש העליון ת''ת ישראל המכוסה וימנעו רביבי השפעתו למלכ''ות כל עולמים וגם הנשמות אשר גונבו מיד העושקים ושפחה כי תירש גבירתה ובמר נפשי כי נידחה קראו לה לבל תראה גאות ה' ולא יגש אל מזבח ה'.
גאיתי ופגמתי להתאחז הקליפה הרשעה באותיות י''ה שבשם וגם על כן ירימו ראש אלהים אחרים להתגבר ולעלות במעלות והגברתי אותיות הי''ם דאלהים ודין הקשה שבהם וירדוף אויב נפשי להתגולל בדבורה.
גלחתי פאה ופגמתי בשם אלהי''ם והגברתי דין הקשה שבו ושוחה חפרו לנפשי להתגולל בפרות חורשות.
גלחתי זקני ופגמתי בק''ן נהורין המאירים לת''ת ישראל והגברתי דינים הקשים משם אלהים בריבוע א' א''ל אל''ה אלה''י אלהי''ם וכפף נפשי תחת מדרך כף רגל השור מועד.
דברתי לשון הרע ורכילות וכל דבור האסור ופגמתי בשכי''נה מספר לש''ון וסילקתי אור הת''ת ו' דמות הלשון ועגמה נפשי כי יתגולל בכלב נובח ובל יראה גאות ה'.
הרהרתי ביום ובאתי לידי קרי בלילה ופגמתי באו''א.
הוצאתי זרע לבטלה ופגמתי והורדתי שני שמות יו''ד ה''א וא''ו יו''ד ה''א וא''ו וגם בכנפי נמצאו דם נפשות אביונים.
הוצאתי דבה על חברי ופגמתי באותיות א' משם אדני ונפשי היא מר לה להתגלגל בכלב נובח.
הלבנתי פני חברי ופגמתי בשם אלהים במילואותו אל''ף למ''ד ה''ה יו''ד מ''ם ואך לצרה יתהפך ומפח נפש להתגלגל בשקתות המים כהורג נפש מאחי.
הלכתי עמך בקרי ופגמתי בד' יודין של שם ע''ב.
הוצאתי מרשות לרשות וחוץ לתחום בשבת ופגמתי בשני שמות יהו במילואו יו''ד ה''א וא''ו יו''ד ה''א וא''ו.
הלויתי בריבית ופגמתי באו''א י''ה שבשם והגברתי דיני אלה''ים אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם ונפש יקרה תצוד למות מיתת עולמים.
הסתכלתי באשת איש ובנשים נכריות ופגמתי בעיינין עילאין ושכנה דומה נפשי לשבור עיני בקבר, ועיני עוללה לנפשי כי תגלגל בעוף הנקרא ראה לסבול שמה צרה ומצוקה.
ויעדתי עצמי למחלוקת ופגמתי בחסד וגבורה והגברתי את הדינים מ'כה ח'רון ל'יקוי ק'ללה ת'ועבה.
זניתי ביד ודרך אברי בחושבי בזכר ופגמתי בה' חסדים וה' גבורות ובכ''ח אותיות דמלוי מלואו דשם ע''ב וכ''ח אותיות דמלוי מלואו דשם ס''ג וכ''ח אותיות דשם מ''ה.
זניתי ביד וחשבתי בנקבה ופגמתי בד' שמות אהיה ובשמונים אתוון שבאהיה פעמים אהיה.
חיללתי שם שמים בפרהסיא ובסתר ופגמתי בעולם האצילות והפרדתי החכמה מהכתר והורדתי הדר מלכות דעולם העשיה עד מלכות דקליפה, והנפש היפה תתגלגל עוד לשתשרף על קידוש השם.
חנפתי ופגמתי לסלק אור אבא שם ע''ב בריבוע שבאחורי אבא, ואויה לי כי לא לפניו חנף יבא ונפשי תתגלגל באחד מארבע חיות טמאות.
חיללתי שבתות באב מלאכה ופגמתי בג' שמות אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם, אל''ף למ''ד ה''א יו''ד מ''ם, אל''ף למ''ד ה''ה יו''ד מ''ם.
טפלתי שקר ופגמתי לסלק האור של אימא עילאה והגברתי שכ''ה דינים שבה' עילאה ושכ''ה דינים שבה' תתאה ואויה עלי כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו, ונפשי להתגלגל באחת מארבע חיות טמאות.
ישבתי במושב לצים ופגמתי לנפשי לבל אראה בגאות ה' משך את ידו לוצצים ולהתגלגל באחד מארבע חיות טמאות.
כעסתי ופגמתי והגברתי חמש גבורות ש''ך דינין מאותיות די''ן שם אדנ''י ומשם יפרד יחוד הוי''ה ואלה''ים, ובכעס גדול פגמתי בשם אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם וטרפתי נפשי באפי עד בא חליפתי באל זר.
כתבתי קמיעות ואזכרות שלא בכונה וטהרה ופגמתי בשם יו''ד ה''א וא''ו ה''א שם מ''ה שבת''ת ישראל ונפשי היא מר לה מאד להתגולל בחתול.
כשפתי ופגמתי להגביר דיני אלהים אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם ומשם יפרד יחוד הוי''ה ואדנ''י ונפשי נבהלה מאד להתגולל בדומם צומח חי בלתי מדבר.
לצתי ופגמתי והגברתי מאה ועשרים צירופי שם אלה''ים שבאחורי העולמות העליונים וסילקתי אור א''א ואויבי בנפש יקיפו עלי לגלגלה באחת מארבע חיות טמאות שפ''ן אר''נבת גמ''ל חז''יר.
למדתי תורה לקנטר ופגמתי וסילקתי כח הקדושה והחלפתי כח הקליפה וערבתי קדש בחול וחול בקדש.
לבשתי שעטנז ופגמתי והגברתי כח ס''מ וכסיתי אור גדול של מיכאל השר הגדול וסכות בענן לך מעבור תפילתי.
מעלתי ונהנתי מן ההקדש ופגמתי והעלמתי פני אלהים אכד''טם.
משכתי בערלתי ופגמתי בארבעה שמות אהיה.
מסרתי חבירי וממונו ביד גוי והלשנתי עליו ופגמתי בשם אלהי''ם והגברתי שולטנות אלהי''ם אחרים ויחלשו אלה''ים קדושים וכפף נפשי להתגלגל בכלב נובח.
מסרתי סודי התורה לשאינן מהוגנים ובדיתי הקדמות מלבי שלא קבלתים ופגמתי בגופא דמלכא קדישא, ומה תשתוחח נפשי להתגולל בעוף הנקרא חומ''ה.
מרדתי במלכות שמים, מרדתי במלכות בית דוד, מאסתי בבית המקדש ושלשתם אנו מבקשים.
נשבעתי לשוא ולשקר ופגמתי בז' הבלים היוצאים מפה קדוש ת''ת ישראל להד''ר מלכו''תו מלכו''ת כל העולמים לבושי מלכות אשר הלביש אותה המלך והלבשתי אותה בהבלים טמאים הבל ורעות רוח וקלקלתי בעולם הבריאה ויסכרו כל מעיינות שפע הש''ע נהורין.
נדרתי ולא שילמתי ופגמתי בחיי המלך בעטרה שעטרה לו אמו ומשם יאיר להד''ר מלכותו מלהורידן אליו, וגם בכנפי נמצאו דם נפשות אביונים ואפרוחי יעלעו דם.
נשתמשתי בשמות הקודש ובדיתי שמות מלבי ופגמתי בשמות הקודש היוצאים מאימא עילאה ונפשי עלי תשתוחח להתגלגל בחתול.
סרתי ממשפ''טי צדק''ך ופגמתי במשפט עמודא דאמצעיתא ובצדק מלכותא קדישא.
עברתי על מצות עשה ופגמתי בעולם העשיה והפרדתי אותו מיצירה כי נפרדו מלכות מעם ת''ת ישראל והורדתי למלכות דעשיה בג' ראשונות דקליפה.
עברתי על מצות לא תעשה ופגמתי בעולם היצירה ויפרד מבריאה כי נפרד ת''ת ישראל מעם אימא עילאה והורדתי מלכות דעשיה בג' אמצעיות דקליפה.
עברתי על כריתות ומיתות בית דין ופגמתי בעולם הבריאה להפרידה מאצילות כי נפרדו אימא עילאה מת''ת ישראל והורדתי מלכות דעשיה עד ג' אחרונות דקליפה.
עינגתי ימי חול מאד משבת ופגמתי בשתי אלפי''ן, אלף בציור יוי, ואלף בציור יו''ד א א.
עבדתי ע''ז בשוגג ופגמתי בשם אלהים במילואו אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם ובמזיד והעלמתי אור ל''ב נתיבות חכמה ואור עשרה שמות ע''ב, וכפף נפשי להתגלגל בש''פן כי פני''תי אל אלהים אחרים.
עשיתי מלאכה ביום טוב ופגמתי בשם ס''ג יו''ד ה''י וא''ו ה''י.
עשיתי מלאכה ביום הכפורים והעלמתי אור ד' יודי''ן דשם ע''ב ממצחא דא''א.
פרקתי עול תורה שבכתב ושבעל פה מעלי ופגמתי בהוי''ה ואדני, ואויה לי כי יערוף כמטר לקחי לערף את נפשי ויאחוז בערפי ויפצפצני.
56
ציערתי אבי ואמי ולא חששתי לכבודם ופגמתי בשם י''ה במילואו יו''ד ה''א וימנעו רביבי השפעת או''א יו''ד ה''י מלהשפיע על ת''ת ומלכות ו''ה שבשם.
קללתי אב ואם ופגמתי לסלק התרין עטרין מרישא דמלכא קדישא עטרא דחסד ועטרא דגבורה וגם בכללותם בדעת והעלמתי אור שם אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם מלהאיר.
קללתי את חברי בשם ופגמתי בשם אלהים אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם.
קלקלתי צינורות השפע והפכתי אותם לבורות נשברים אשר לא יכילו המים וגרמנו להאריך קיצנו ושפחה כי תירש גבירתה ועבד כי ימלוך, נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו כי עונותינו הטו אלה וחטאתנו מנעו הטוב ממנו, אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם.
קפצתי ידי מליתן צדקה ופגמתי בצדק מלכותא קדישא כי מפני הרעה נאסף הצד''ק ומה תשתוחחי נפשי להתגלגל מפאת האכזריות בעורב אכזרי.
רצחתי בשגגה ופגמתי בריבוע שם אהי''ה א' א''ה אה''י אהי''ה העולים ד''ם ופגמתי בד' יודין של שם ע''ב העולים דם עם ד' כוללים, ותבחר מחנק נפשי להתגלגל בחזיר יכרסמנה חזיר מי''ער או להחנק במים הזדונים.
שיחתתי את זרעי לבטלה ופגמתי בשם יו''ד ה''י וי''ו טיפה עליונה וקלקלתי זווג העליון טפה העליונה וינוס ויצא החוצה ונפשי נבהלה מאד כי לא אראה גאות ה', וגם בכנפי נמצאו דם נפשות אביונים ואנכי בראתי משחית לחבל נפשי העלובה אוי לי אויה עלי.
שימשתי מטתי לאור הנר ופגמתי והחשכתי אור חמשים שערי בינה, ואישון בת עין אף היא חשכה בעון זה וכפף נפשי להתגלגל בשעיר עזים ושעירים ירקדו שם.
שתיתי יין נסך ופגמתי בשם ס''ג עם י' אותיותיו אשר המה עולין יין עם ג' אותיותיו ואין אור ע''ב מאיר באדנ''י ונפשי מרה לה להתגלגל בגוי.
שחטתי בסכין פגום ופגמתי בשם י''ה אותיות פגי''מה פג''ם י''ה וגם בשמות הוי''ה ואהי''ה הו''יה ואדנ''י אשר המה יעלו למספר פגי''מה, ונפשי נבהלה מאד להתגלגל בכלב שגזלתי הימנו או להתגלגל בעלי האילנות.
תקעתי כפי ולא קיימתי ופגמתי בנפשי אשר בכפי בחינת נפש דוד שם אדנ''י במילואו אל''ף דל''ת נו''ן יו''ד, ונפשי מר לה מר ללכת לקראתה צורת היד לפני מטתה ועל כל אצבע ואצבע לאלפים ורבבות מזיקין, ואתה צדיק על כל הבא עלינו והכל משפט אמת ואנו מרדנו לכן אנחנו מודים כי אמת עשית ואנחנו הרשענו ע''כ.
ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם חטאנו ועוינו ופשענו באחת מהנה או בקצתם או בכולם בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד בין בגלגול זה בין בגלגול אחר, וכן כל אלו הדינין שהגברנו בפגמי עונותינו יומתקו בכח סגולת תשובתנו וחרטתינו ווידויינו ותעניתנו לפניך, ואתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים, אל תשטפני שיבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה, ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו'.
דברי התעוררות וחרטה לשבים
ט. ואתה בן אדם תולעה יתפרדו כל עצמותיך בהביטך עד היכן מגיע עלבון עוניך להכעיס בהם לבורא עולם ה' כשתאמר נוסח הוידוי הזה, וכן כמה גרמת לנפשך את אשר אויבך מבקש רעתך לא עשאו, אשר תסמר שערת בשרך ונמס כל לב ורפו כל ידים בהשכיל כל לב צרת הבת היקרה הנשמה הטהורה יחידה תמה ונקיה כבודה בת מלך.
הטוב היות גזרת ספיר ויהלום עניה סוערה גולה וסורה מקינה נדדה וידה על ראשה לבושה שחורים ומתעטפת שחורים כי נדחה קראו לה, כצרור אבן במרגימה תקולע חלקתה בתוך כף הקלע ולהתגולל בבהמת יער ובעמי התועבות ואין מנהל לה ואין מחזיק בידה, חשך משחור תוארה פנה זיוה פנה הדרה, ותחת היותה צרורה בצרור החיים בבית אביה כנעוריה אביה ירוק ירק בפניה ויאמר לה אל תוסף ראות פני כי נטמאת וכי שטית טומאה תחת אישך ויתן בך היצה''ר את שכובתו, ובחרונו יבהלנה לאמר פקדו נא את הארורה הזאת הוציאוה ותשרף השמיטוה ורמסוה למעצבה השכיבוה, צעקה הנערה ואין מושיע לה.
י. ובכן לאיש אשר אלה לו למה לו ינום וישן בתרדימת עונותיו ולא יירא מיום התוכחה, כי יפקוד אביה עליה על אשר השחיתה להתגולל עליה את הקורות מה ישיבנו, או מי יליץ עליו שיתהפך לארבעת רבעיו וירא עצמו מסובב ממלאכי חבלה וכל גונדא דחימה אלף ורבבה מימינו ויראה ורעד יבא בו לאמר מי ילד לי את אלה, ונענו כולם ואמרו את ילידתנו בפשעיך חוללתנו בעונותיך, אבינו אתה אבינו אתה, אוי לה לאותה בושה וכו' אשר עינה את הנפש היפה בת מלכו של עולם.
וימהר יחישה לשוב לפני ה' ולחסות תחת כנפיו ולהציל את נפשו מכמה גלגולין ומכמה רעות וצרות רבות ישתרגו על הנשמה, ואשר אשום אשם אחת מכל עבירות אלו אשר לא תיעשנה ואשם, ירדוף כאשר ירדוף הקורא בהרים לפני מותו לתקן נשמתו להבין ולהשכיל באיזה חטא חטא על הנפש, ויחקור וידרוש תיקון כל עון ועון ולהבין ולהתענות במספר הימים לעומת מספר שמות אשר פגם בהמה כאשר מבוארות המה בהרבה ספרים אשר קדמוני כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה.
כי אפילו אותם שאמרו חז''ל
57 ששלש כתות ליום הדין, פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י''ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, אבל המינין והאפקורוסים שכפרו בתחיית המתים והפרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים ושחטאו ושהחטיאו את הרבים יורדין לגיהנם ונידונים לדורי דורות, גיהנם כלה והם אינם כלין, אף על פי כן אם התוודו על חטאתם ושבו בתשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, ובמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ושערי תשובה לא ננעלו כי מנשה הבכור.
תוכחה למתעצלים מתשובה, ויבאר עוצם הפגם המגיע לעליונים
יא. ואיך ולמה לא תעלה על רוחך כי כל המאבד עצמו לדעת אפס מקום לחוס ולחמול עליו, ואתה מאבד עצמך בידך ביודעך דרך אשר בו תוכל לברוח ולמלט את נפשך מכל מאורע רע אשר יוכל להגיע לה ואתה מתרשל, כי אם תאמר דרך קשה היא, לא כן היא כי אם דרך מישור יסכון אור בלי פוקה ומכשול לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, ואין אחד מצבא השמים ומלאכי המרום במרום אשר לא יעשה עזר כנגדו לתומכו ולהסעידו במעשה התשובה כמאמר בא לטהר מסייעין אותו, יען כי כאשר יחטא איש גם אליהם יגיע פגמו כי בטלים הם ממלאכתם אשר המה עושים, מי לקבל תפילתן של ישראל מי להעלותה אל פני האדון ה' צבאות להיות עטרה בראשו, והיה כי יחטא ואשם ותפילתו דחויה מה יגיע לידם להעלות אל פני מלך הכבוד.
וגם לא השיב ידו מבלע לחש''מל ששמו או''ר פניאל שבהיכל עצם השמים ומאיר באורות רבות כמספר חשמ''ל והן בעונו ימשש חשך ולא אור.
יב. וכן מגיע פגמו להכוחות הקדושים הנקראים רצים שמלאכתן לרוץ ולהגן על ישראל והם רצים לקראת רצים אחרים דסטרא אחרא הממהרים לגזור גזירות רעות, ורצים שבקדושה המה רצים בכח תורה ומצוות הנעשות ברגלים ממהרות, והן בהיות הפגם אץ ברגלים חוטא מחליש את כח הרצים שבקדושה ורצים דסט''א קודמים ויאבד טובה הרבה, ולא עוד אלא כי מלאכיו המלוין אליו אבלים וחפויי ראש ומלאכי שלום מר יבכיון על חטאתו, וגם מגיע עלבון חטאתו לארבע אופנים שבהיכל נוגה העומדים לנדות לכל פה דובר נבלה וליצנות וכרוזא קרי בחיל פלוני מנודה הוא, והוא להם עלבון גדול כי כך אמרו על ר' יהושע בן לוי מעולם לא נמניתי לנדות שום אדם, ורבי היה נוהג נידוי בעצמו קודם ואחר כך מנדה לחייב נידוי.
יג. ואף גם מגיע עלבון חטאתו לשבעים ושנים סנהדרין של מעלה שבהיכל הזכות כי תחת הטייתם לטובה הטייתם לרעה, וגם ענוש לצדיק לא טוב באופן כי אין נקי הן בתחתונים הן בעליונים אשר לא יגיע פגם ועלבון החוטא, אף כי כשל כח הקולמוס להאריך פרטי ופרטי פרטים אשר בזה וביארום המקובלים חלקם בחיים, ועל כן כשיתן כל איש ישראל אל לבו לשוב, מיד כל אלה המה נצבים לקראתו כי לו באו לעזרת ה' לעזר ולמגן עליו מבעלי הדין להחזיקו ולתומכו כמו שנאמר ישלח עזרך מקדש.
אזהרה לאדם שלא יהא צדיק בעיניו
יד. ועתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל, השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר הראתיך לעיניך עד כמה מגיע רוע מעלליך על השמים ממעל ועל הארץ מתחת ושמה לא תעבור ועודנו הש''ל על כתפך אמור לנפשך שחי ונעבודה את ה', לכה ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו.
והחזק בתשובה ואל תהי צדיק בעיניך כי תלמד לעשות מדרכי קונך אשר עליו נאמר ושמים לא זכו בעיניו, ופירשו חכמי האמת כי כל עוד שמסתכל בשמים לא ישרו בעיניו עדיין עשייתם ואומר שעדיין לא שלמים הם וכי צריך להשלימם די מחסורם אשר יחסר להם, ואיך ומה יהיה האנוש רימה זך וישר בעיניו ולא יתן אל לבו לכמה חסרונים אשר נקבצו באו לו והוא לא ידע ואשם, וכמעשה שאמרו
58 על החסיד הזקן שהיה גורס ואל תאמן בעצמך עד יום זקנתך ולבסוף נלכד בשחיתת חרפת נעורים כנודע, ואף אם כביר מצאה ידו בחסידות ובחכמה ובדעת ויראת ה' כל היום, אם תזוח דעתו עליו יפנה לאחוריו חטאת נעוריו ופשעיו.
תעניות תשובה שנהג מהרח''ו עם תחילת השגתו
טו. ומי לנו גדול ממורינו הרב מהרח''ו ז''ל וכתב בקונטרס אחד מענין השגתו ואשר שאל אל נפשו באורך וכתב שם כי השיבה אמריה לו לאמור, שיתענה ארבעים יום רצופים בשק ואפר תחילה ושוב יתענה שני וחמישי ושני עד תשלום שתי שנים ומחצה ושאז ישיג השגה גמורה בלי שום ערבוביא דסט''א, ושאל את רבו ז''ל טעם שהקפידה נפשו לומר מעשה התשובה ההיא שתי שנים ומחצה בדיוק, והשיב לו הרב מפני שבימי בחרותו ישבת שתי שנים ומחצה מבלי התמדת התורה ושלא היית מדקדק במעשיך ולכן אתה צריך לעשות תשובה שיעור שתי שנים ומחצה ע''כ, ולפיכך לעולם החזק במוסר אל תרף כי לא תדע בהמון סתרי מעשיך אשר הסתרת פניך מהם ולא שמת לבך אליהם.
מעשה בחסיד שדקדקו בדינו על שנכשל בשוגג במלאכת הוצאה
טז. וכבר ידעת מה שכתב האר''י זלה''ה שהענישו לצדיק אחד לאחר כמה שנים שנפטר על שלא היה נזהר פעם אחת שנכנס עפר לתוך מנעלו ויצא בו לרשות הרבים ודחו אותו ממחיצתו מאה ועשרים ימים כי הצדיקים הם עולים ממחיצה למחיצה ובכל עליה ועליה מדקדקים על היותר קלה שחטא כבר שית כבר שבע.
אזהרה להיות מעביר על מידותיו וסגולתו לכפרת עון
יז. ואל יקחך לבך לאמר, הים אני אם תנין אם כח אבנים כחי כי לא יספיקו לי לילות וימים לעשות סיגופים ותשובה כל ימי עד יום מותי והלואי ואולי, ואין אני לא מלאך ולא שרף שאין לפניו אכילה ושתיה ולא ינום ולא ישן.
דע באמת כי אלה הדברים גם המה מפתויי היצר, ואשר חכמים הגידו שדי לא מצאנוהו שגיא כח שרוצה לומר אין הקדוש ברוך הוא בא עם בריותיו לפי כחו אלא לפי כחם וכו', ואם יאמרו לאדם למה לא עשית סגופים ותעניות יאמר שלא עצר כח הסבל ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרחות עם בריותיו, אבל אם יאמר לו למה לא עברת על מדותיך שבזה היו מעבירין על כל פשעיך מה ישיב לבוראו כי ישנו ביכולת האדם עליו בלי שום סיגוף אלא שישים על לבו ויקבל עליו שלא יהיה קפדן ויעביר על מדותיו.
סגולת שמירת שבת והעונה איש''ר ושירת הים לכפרת עון
יח. וכן סגולות אחרות שמועילות לכפר עון כמו שאמרו ז''ל,
59 כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו אפילו היה בו שמץ מינות מוחלין לו עונותיו אם לא ישוב עוד לכסלה, וכן לכוין מאד בשירת הים שאומרים בכל יום לאומרה בקול שירה ושמחה רבה כאילו אותה שעה יצא ממצרים שאמר הרשב''י שסגולתו לכפר כל עון, וכן בשמירת שבת בכל תנאיו ודקדוקיו שאפילו עבד ע''ז כדור אנוש מוחלין לו,
60 וכן להיות אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים שסגולתו לכפר העונות כמו שהעתקנו מאמרם ז''ל כמה פעמים בפרקי דלעיל.
תוכחה למאחרים נישואי הבנים בכמה מיני אמתלאות
יט. וכן אם הוא בחור להקדים ולישא אשה שהוא אחד מהמתכפרים לו כל עונותיו כי בזה רבו הדעות מזוהמות בין בני אדם, יש חוטאים בנפשותם ולא ישאו להם נשים באמרם שיטרדו לבקש מזונותיהם אחרי שיולידו בנים ובנות, ויש אשר ימנעו עצמם לא מחפצם ורצונם אלא מרצון אבותיהם וקרוביהם שהם כפופין להם ואינן רוצים להשיאן עד שימצאו מנה הראויה בעושר וכבוד, ויש אשר יניחו מצותם לפי שיש להם אחים גדולים מהם ולא יעשה במקומן להשיא האח הקטן לפני הגדול, ויש אשר רצונם לעשות חפץ ה' לישא אשה לקיים מצות בוראם אבל חוששין שלא יאמרו עליהם שתובעים בפיהם דבר שאפילו קל שבקלים לא יבטא בשפתים.
וכבר כתבנו בחלק א' בפרקי השובבים כי אלו ואלו נשרפין ולא יפה הם עושים, דכיון דהגיעו לי''ח שנה ראוי לו לישא אשה וממתינים לו בשמים עד שיהיה בן עשרים ואם עבר עשרים שנה ולא נשא מכריזין עליו שהוא מנודה, והגזימו רז''ל הרבה בזה בגמרא ואמרו
61 שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה שהוא ממעט את הדמות וכאילו שופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.
סגולת המקדים נשואיו ובפרט קודם ר''ה ויום כפור
כ. כי על כל אלה בחורי חמד אהובי עליון הטו אזניכם שמעו ותחי נפשיכם, אל תיראו חרפת אנוש ולהקדים לישא אשה לעשות רצונו יתברך כמו שנאמר ויפק רצון מה', ומי שאירס אשה אל יעכב על בצע כסף מוהר ומתן ויתן אל לבו לאמר, אם מלאך בא מהשמים לאמר פזר כך וכך ממעותיך וסר עוניך וחטאתך תכופר היה נותן בשמחה, כן יעשה לוותר משלו ושלא יעכב נישואיו, ובפרט בקרב הימים האלה יחיש מפלט לו להקדים נישואיו קודם ראש השנה ויום הכפורים, שאם עבר עליו יותר מעשרים שנה הרי הוא מנודה ותפילתו אינה עולה למעלה כנזכר בזוהר דצלותיה לא עאלת, ונמצא מאבד טובה הרבה סגולת תפילות הימים האדירים האלה אשר היו אלינו לעינים, ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רע''ה.
ציונים והערות לפרק ה
55) זוהר נשא דף קכ''ב ע''א. 56) על שם הכתוב באיוב פרק ט''ז פי''ב. 57) ר''ה דף ט''ז ע''ב. 58) ירושלמי שבת פ''א ה''ג. 59) שבת דף קי''ט ע''ב. 60) שבת דף קי''ח ע''ב. 61) יבמות דף ס''ג ע''ב.
פרק ו - שבת תשובה
אין העולם מתקיים אלא בשביל השבת וישראל
א. יתברך ה בורא
ו יתעלה
ה עושה עולמו בששת ימים וינח ביום השביעי ויקדשהו, ולא נתנו אלהינו לגויי הארצות ולא הנחילו מלכנו לעובדי אלילים כי אם לעם סגולתו אשר בם בחר כי המה שוין בשיעוריהם, כי כשם שהעולם לא היה יכול להתקיים כי אם בבא יום השבת כן אחרי הבראו אינו מתקיים כי אם בשביל ישראל שנקראו ראשית, וכן על כי סגולת שבת לכפר על הנפש החוטאת וכמעט אין הרשעים יכולים לבא אל התשובה כי אם על ידי שמירת שבת כהלכתו ולא עשה כן לכל גוי להועיל להם תשובה כמו שכתבו הראשונים כי אם לבני ישראל עם קרובו ולכן להם יאתה ואין לזרים איתם.
קדושת השבת רומזת על מעשה התשובה
ב. ואפס לא יהיה תפארתו ותפארתנו כי אם כאשר נשים לבבינו להבין להשכיל שהשבת מעין עולם הבא עולם שכולו שבת, ושעיקר כוונתו יתברך שנתן לנו קדושת שבת הוא להודיענו שאין עיקר דירת האדם בעולם הזה כי בעולם הזה הוא כגר כמו שנאמר כי גרים אנחנו לפניך וגו' ועיקרו של האיש הוא בעולם הנשמות שהוא עולם הבא, ולכן האדם שובת ממלאכתו בשבת המורה על ענייני העולם הזה ומקדש יום השבת להראות שמתקדש ואין לו עסק בענייני העולם הזה, ובכן החי יתן אל לבו בשומרו את השבת לשוב אל ה' בזכרו עניני אחריתו.
ג. ואמרו ז''ל
62 מחד בשביך לשבתיך, ופירשו הראשונים כי ששה ימים הם שישים שהם חיי רוב בני אדם, ורמז זה יתקומם מחד בשביך שהוא יום ראשון שהם עשר שנים ראשונים צריך להכין צידה לדרכו שאם יתמנה לך מנה יפה לנפשך, לשבתיך לעולם שכולו שבת.
וכן אמרו חכמים,
63 ההולך במדבר ואינו יודע מתי יום שבת מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש יום השביעי, שם רמז לאיש הישראלי עודינו עומד בעולם הזה הדומה למדבר אשר בו גורש ממקום מנוחתו מנוחת הנפש, בהיותו נמשך אחר החשך בעצת יצרו שכח יום השבת יום שכולו שבת שהוא עולם הנשמות ששם עיקר ישיבתו, ולכן מיום שנתן אל לבו שכחתו והוא חפץ במעשה התשובה צריך שיהיו בגדיו נקיים ושכל יום יחשוב שהוא שבת שמא באותו היום יזדמן ליום שכולו שבת על דרך שוב יום אחד לפני מיתתך, ולכן לא יעשה מלאכה יותר מכדי פרנסתו ליומו כמזדמן לדרך כי שמא אין לו חיים אלא אותו היום בלבד ואין ראוי שיטרח על עולם שאינו שלו כמו שהאריכו בזה דורשי רשומות.
טעם שקראו שבת תשובה לשבת של עשי''ת
ד. באופן שעיקר השבת לעורר לבות בני אדם החטאים בנפשותם לשוב אל ריבונם ולעשות טפל ימי חיי הבליהם בעולם הזה בתשובה ובמעשים טובים לזכות לחיי העולם הבא עולם שכולו שבת, ועל כן קראו לשבת בינתיים הזה שבת תשובה כי מלבד פשוטו של דבר שהוא מפני שמפטירין בו הפטרת שובה ישראל כדי לעורר את העם בתשובה על ידי מפטיר זקן וחסיד דווקא כמנהג הראשונים, הנה עוד יש לומר מטעם האמור שהשבת בא להורות על מעשה התשובה כנזכר, על כן קראוהו לשבת שבקרב ימי תשובה שבת תשובה לרמוז ולומר תנה לבך את השבת ושובה עד ה' לטרוח בערב שבת בעולם הזה כדי שתאכל בשבת בעולם הבא.
שמירת שבת כהלכתה היא עיקר גדול אל התשובה
ה. ודע עוד כי עיקר גדול אל התשובה הוא שמירת שבת כהלכתו, ולכן קראוהו קדמונינו שבת זו שבת תשובה כי שמירתו כהלכתו הוא ראשון ועיקר לתשובה אף שאין נוהגים בו שום דבר מדרכי התשובה לא וידויים ולא סגופים, כי הנה אשר חכמים הגידו
64 כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות, עינים רמות והיו לטוטפות וכו' עד משלח מדנים בין אחים בקש שלום ורדפהו ע''כ.
סגולת שמירת שבת לכפרת עוונות
ו. ולפי זה שצריך הבעל תשובה לקיים חבילות של מצוות נגד העבירות אם כן מי יוכל לזכור פרטי חטאיו באיברים פרטיים כדי שיעשה באותם איברים מצוות, או מי שחטא בע''ז או לדברים שהם כעבודה זרה כמו כעס וגאוה והעלם עין מן הצדקה ומחליף בדיבור ושיחת חולין בבית הכנסת ושיחת חולין בשבת ושאר חלולי שבת ולשון הרע שהוא גדול מע''ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, כי אם ירצה לקיים חבילות של מצוות נגדם הוא צריך לקיים כל התרי''ג מצוות במעשה, וזה מן הנמנעות כי יש כמה מצוות התלויות בארץ ובכהנים ובבני אדם פרטיים.
אכן על ידי שמירת שבת כהלכתו תעלה ארוכה למחלתו שסגולתו רבה שאפילו עבד ע''ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר שומר שבת מחללו, ולפיכך ראשית התשובה בעשרת ימי תשובה הוא שבת הראשון שלפני יום הכפורים, ואם הוא שומר אותו כהלכתו וגם מקבל עליו לשמור מהיום והלאה כל השבתות כהלכתן אז הקדוש ברוך הוא מכפר לו כל חטאיו ביום הכפורים שאחריו, לא כן אם לא ישמור אותו השבת כהלכתו אין נמחל לו ביום הכפורים, ואף כי נתחרט והתוודה בעשרת ימי תשובה בחרטה גמורה שלא לשוב לחטוא אין אלה אלא קצות דרכי התשובה כי העיקר לעשות חבילות של מצוות על כל פרטי העבירות והוא לא עשה.
טעם אחר למה נקראת שבת זו שבת תשובה
ז. ובכן אין יום הכפורים מכפר אלא אם כן יקיים תחילה על כל דרכי התשובה ביתר מצוות אשר יש לאל ידו לעשותן ובשמירת שבת כהלכתו, ולכן כדי ללמד דעת את העם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון קראוהו השבת הזה שבת תשובה לומר כי שמירתו כהלכתו הוא ראשון ועיקר לתשובה כמדובר.
סגולת הפשפוש בתשובה בערב שבת תשובה
ח. ועל כן טוב וישר לכל איש ישראל לשנות מחשבות הבלי העולם הזה ויתבודד מקצת יום ערב שבת תשובה לפשפש בכל אשר חטא על הנפש וישוב ויתחרט על פשעיו חרטה גמורה, ואולי על ידי הרהורי תשובה ההיא יהיה בזה הכנה שתשרה בו תוספת נשמה יתירה ומצא כדי גאולתו בתפילת ערבית בעת אומרו ויכולו להתבשר ממלאכי השרת וסר עונך וחטאתך תכופר.
לא כן אשר לא שת לבו אל דבר ה' מערב שבת לשוב אל ה' כי אז אין זוכה לנשמה יתירה כי כל אשר בו מום לא יקרב כי לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, וממילא כי אין השכינה שורה עליו דאין עיקר דירתה אלא על הנשמות יתירות כמו שאמרו בתקונים, ולא מצאה היונה מנוח אלא בשבתות וימים טובים וכמה נשמות יתירין קא נחתין עמה לדיירא בישראל ע''כ, ונמצא מאבד סגולת כפרת עונותיו כיתר אחיו שומרי שבת שזוכים ליאמר אליהן וסר עונך וחטאתך תכופר כמו שהארכנו בזה ח''א פ''ג דשבת.
יבאר ששבת תשובה היא כיום כפור קטן, וענין הטבילה לשבת זו
ט. גם יתקדש כהיום הזה לטבול בערב שבת זה אף אם אין דרכו בכך בשאר שבתות השנה כדי לקבל תוספת קדושת השבת הקדוש הזה, אשר הוא כמעט לבעלי תשובה הנותנים אל לבם לשוב ולהתענות בעשרת ימי תשובה נחשב אליהם השבת הזה כיום כפור קטן אשר השבת הזה נעשה סניגור בעבורם כמו שנעשה לאבינו הראשון חטא, כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר שמזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו שבערב שבת גורש מגן עדן ובא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון ונמחל חטאתו וכו'.
אזהרה שלא יכנס לשבת תשובה מי שאינו טהור מטבילה
י. ולפיכך טוב וישר להתקדש ולהטהר בטבילה של מצוה בערב שבת זה ביותר הן לשם תשובה והן לכבוד היום כי קדוש הוא ונורא מאד, וכל שכן אם בלתי טהור הוא כי לא טהור שראוי לחוס על נפשו לבלתי יכנס פגום לקדושת השבת הזה כי נפש הוא חובל חס ושלום, וגם להזהר בקדושתו ביותר.
יא. ואם בא בסוד ה' יכוין לקבל נר''ן במקום הראוי להם וכן ביום נר''ן מבחינת הזכר כל אחד על מקומו כמ''ש בפרקי שבת בס''ד כי גם הנר''ן המה יעשו סניגורים לכפר עליו.
וכן בכל מעשה הטוב אשר יעשה בעצם היום הזה הן בעסק התורה הן ביתר מצוות, כל מגמת פניו תהיה לעתור ולרצות לפני אלהיו לכפר עליו.
אזהרה שלא להקל ראש בסעודות שבת תשובה
יב. ויש מן החכמים הראשונים שצדד להתיר לבעל תשובה להתענות בשבת ויום טוב מטעם כי מה מנוחה גדולה מזו יש לו לאדם כי אם להתקרב ליוצרו ברוך הוא, ומה לו לבקש שמחת שבתות וימים טובים יותר מזו שהיא שמחה גדולה ויתירה לנפשו העלובה והעגומה יחידה בת מלך שבויה בין כמה זאבים, והגוף הנגוף החוטא כיון שלא זכה לשמחה לא ישמח אלא יתאבל ויאנח על כל הרעה אשר עשה וזו היא שמחתו אם בעל נפש יקרה הוא.
ואף כי אין הדברים נאותים להבין ולהתענות ולבכות ביום שבת קדש, הנה ממנו נקח להיות כל איש ביראת ה' כל היום ומורא שמים יעלה על ראשו בשבת תשובה כי כשמו כן הוא לרמוז כי אף ביתר שבתות השנה מצוה להרבות בסעודה מהתענג ומכל, אכן בשבת זה צריך לקיים דרכי התשובה במקצת לבלתי יאכלו כל שובעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם תמיד כל היום בעסק התורה ובפשפוש דרכי התשובה את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.
מנהג הדרשה בשבת תשובה וסגולתה
יג. וכבר נהגו בכל נפוצות ישראל לדרוש להם בשבת זו וסמך לזה ממה שאמרו במדרש משלי,
65 אמר הקדוש ברוך הוא בשעה שהחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל, אכן לא היתה סגולה זאת כי אם בהעיר לבות בני אדם בדברי כבושים ומוסרי הנפש בדרוש ההוא להכניע לב הציבור שיחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב.
לקט דרושים בעניני תשובה ואיסור לה''ר ע''פ ספר ''עוללות אפרים''
יד. וזה יהיה משפט הדרוש כל הימים וביותר בימים הנוראים האלה להיות עיקרו רובו להוכיח לבני אדם ומעט מזער חידושי הדרש, לא להוכיח דרך העברה ואין שומע אליהם כי רובם ישינים בבית הכנסת בשעת הדרשה ואם נעורים המה לא יכוונו כי אם לשמוע איזו דרש מחודש באיזה מאמר או פסוק או סיפור גנות שונאו ברמז.
אכן לא זו הדרך ישכון אור תורתו כי אם ללמד דעת את העם ולהודיעם דרכי התשובה, כי בזמנינו רבים מעמי הארץ חושבים שבעשרת ימי תשובה בזמן שהם צמים ומתענים ואומרים סליחות נמחל כל עונותיהם ובכן עד מהרה בעבור ימי התשובה הכל נשכח וישובו לסורם, והמה לא ידעו כי צומות ותעניות עשרת ימי תשובה לא ניתנו כי אם לפשפוש המעשים ולהרהר בתשובה ולקבל עליו לאשר ולקיים כל תקוני התשובה כאשר יוכל שאת מאותן הימים ואילך.
טו. ומי פתי יאמין כי בצומות ותעניות עשרת ימי תשובה וגם כי הרבה מהם בעצם היום הזה אשר תעונה נפשותם יעשו כל מיני נבלה אשר הרגלו בהם כל השנה לא יעדרו דבר מכל מעשיהם הראשונים, וקשה מכולם שביום הצום כיעסתם צרת ענותם גם כעס כי גברה המרה בקרבם ומרה תהיה באחרונה הן לריב הן למצה, והרבה מהם ביום צומם ותעניתם ילכו לטייל כדי שישכח צער הצום, הכזה נקרא יום ענות אדם נפשו לכפר בעדו, אבל יום תשובה יקרא אם יתבודד בימי הצומות האלה ויעשה חשבון עם נפשו מכל מעשיו שעשה בכל השנה לפי שאריכות הזמן גורם השכחה ויפשפש וימצא חבילות חבילות עבירות מאונאה וגזל וחנופה ודברי נבלה וביטול מצוות עשה ולא תעשה, וקנאה ושנאה וגאוה ורדיפת הכבוד וחמדת הממון ושכחת האל יתברך ובטול תורה ותפילה.
וכאשר ירגיש בחטאיו הרבים ועצומים ירדו עיניו פלגי מים ויעשה תשובה הראויה לכל חטא המבוארים בדברי הרוקח והרב זלה''ה, ואם בקרב הימים האל לא יוכל עשותם יהרהר בתשובה ויקבל עליו לעשותן ומאז נחשב לו כאילו התענה כמו שנאמר, מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות כו' נשמעו דבריך.
טז. וזו הדרך ישרה שיבור לו האדם מאז והלאה להתחרט בלבו על המעשים רעים שכבר עשה, ויוסיף יגון בלבו כשימצא עונו לשנוא ועיניו יעלעו דם ובמסתרים תבכה נפשו על כי הגדיל אויב פנימי ויפתהו בחלק שפתיו להמרידו במלך עליון גדול ונורא אז יתודה בסתר בלב שלם, לא כדרך הוידוי שאומרים רבת מבני עמינו בבית הכנסת ומכין בלבם לומר אשמנו כאילו ידיהם נשואות השמים, אמנם לבם בין תנור לכירים להרהר בהבליהם כי אין זה מתודה אלא מנאץ, ואחר הוידוי יקבל עליו באמת שלא לשוב עוד לסורו ואז יעשה תשובה לכל עון פרטי כדרך שהם כתובים בספרי התשובה.
יז. ועוד צריך להודיעם כי אם פשפשו ומצאו בכלל עונותיהם גזילות ואונאות וריבית ואסיפת עושר לא במשפט, אין תענית ותשובה מועלת להם כי אם בתקון כל אשר ימצא בכחו לתקן להחזיר ולהשיב השבה מעלייתא, ויפייס את מי שחטא כנגדו במעשה או בדבור כי אין יום הכפורים מכפר כי אם בהתרצותו עם חבירו.
יח. ועל כולם להוכיחם בחטא הלשון אשר הוא מצוי בראש כל חוצות שכל אחד מדבר סרה על חבירו ותהי בפיו כדבש למתוק כי ימצא מקום להתכבד בקלון חבירו ולצרור ולגלות על ערות מום חבירו, והן בעונותינו הרבים והעצומים הנטורי קרתא העומדים על הפרץ לגדור כל פרצה ידם במעל ראשונה וכל אחד שמח לאיד חבירו מן קנאת איש ברעהו, ומהם יראו וכן יעשו יתר דלת העם ושננו לשונם לדבר נבלה וישלחו חץ לשונם בכל רחובות קריה עד אשר יפלו חללים רבים עד שפך דם עליהם, ועל מדה כזו אין מענישין כלל, לית דין ולית דיין על זאת ונעשה להם כהיתר.
אויה לי אהא עלי מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי כי בסבה זו אנו יושבים במחשכים בגלות החל הזה זה כמה שנים רעים ומרים, כי אם נחרבה בית תפארתנו בראשונה ובשניה בעון זה קל וחומר שלא יבנה כל כמה שמדה זו מצויה בינינו, ועינינו רואות שמידי יום ויום היא הולכת וגוברת בכל המקומות, וזאת היתה סיבה לרבים מיראי ה' וחושבי שמו לבחור תמיד בהתבודדות בראות הנזק הנמשך מחבורתם, אף כי ההתחברות הוא ענין הכרחי להשגת השלימות בנפש כענייני תפילה ותלמוד תורה מכל מקום יצא שכרם בהפסדם זה יען כי עון זה גורם גם השחתת התפילה והתורה, ואם נבוא הע''יר לבאר בפרטות כל הרעות המצויות ונמשכות ממדה זו, אילו כל הימים דיו והרקיעים גוילין לא יספיקו לכתוב כל הפרטים.
יט. ואני המחבר הגבר ראיתי את עוני עמי ולבי כל הימים על מעשים פרטיים שנעשו היתר גמור והם שנואים בעיני האל יתברך יותר מגילוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים, ואין מי שימחה להם זולת מעט מזער באיזה דרוש בקהל רב מוכיחים על דבר העברה ואין שומע להם כי רובם מנמנמים בשעת הדרשה, ואם לבם ער לא יכוונו כי אם לשמוע איזו דרש מחודש באיזה מאמר או פסוק או סיפור גנות שונאו ברמז, וגם אם יתן החי אל לבו מעט מזער בקרב ימי התשובה עוד מעט התעיף עיניך בו ואיננו.
ובכן עלינו לדעת ולהבין כי צדיק הוא ה' אלהינו אשר העלה ואשר הביא את עמו בכור הברזל ואשר השליכם מעל פניו כל משך זמן הארוך הזה על כי מדות האלה מצויות בינינו בצירוף שאר המדות כקנאה ושנאה וגאוה ותאוה והעדר השלום, ופעולות המצוות מזוייפות ותפלתינו שדופות ותמיד שני עברים ניצים בהיותם בעיר גדולה כאנטוכיא לא נשא אותם לשבת יחדיו בשלום, והנני העני עומד ונרעש דואג על אריכות שבר בת עמי, עומד בתפילה לעני כי יעטוף וכפי פרושות השמימה שיסיר מתוכנו לב האבן ורוח נכון יחדש בקרבנו ויסיר ממנו לב רגז עד שנהיה לאחדים בארץ ובכן יקבל ה' תשובתינו.
כ. ועתה בנים שמעו לי, בואו אחי בואו ריעי יראת ה' אלמדכם להיות זהירים בחטא ברית הלשון הנמצא על הרוב חלקות תנועת הלשון, ורוב ההרגל גורם שלא תרגישו בחומר העון כי לא תחשבו עון זה לחטא, והעלו ארוכה למחלתכם בדברי תורה כאשר חכמים הגידו
66 אם חכם הוא יעסוק בתורה וכו' אולי ישוב האלהים מחרון אפו ולא נאבד באורך גליותינו חס ושלום.
כא. ועיקר וראש לכל התקונים הוא ההתבודדות ולהמנע עצמו מישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ הקובעים בראש כל חוצות מושב לצים לספר בדברי הבאי ולשון הרע כי חברת האנשים היא סיבת כל חטאת וכל עון, ונקוט האי כללא בידך שלעולם לא יקרא האדם בעל תשובה ועובד אלהים עד אשר יסכים בלבו תחילה שאינו אוהב שבח הבריות ואיננו ירא מגנותם, כי כל מה שיתענג אם ישבחוהו וירא מגנותם לעולם לא יהיה עובד אלהים באמת כי בכל מעשה או פעולה יאמר לו יצרו עשה כזה כי בזה יהיה לך תפארת מן הבריות, וכל ישעו וכל חפצו להדר עצמו בפני הבריות ועושה מעשים שבהם יהיה נוח לבריות אף על פי שאין רוח המקום נוחה הימנו, ואפילו בזמן שהוא עוסק בתורה ומצוה אין כוונתו כי אם לכדי שישבחוהו לומר גברא חכימא הוא ידע מה בחשוכא, וגם עושר ונכסים הוא מרבה בשבילם תמיד לכדי שעל ידו הכל ירוממוהו וישימו כסאו מעל כל השרים רואי פני המלך ה' צבאות.
וזה הדרך נהוג על הרוב בדורותינו אלה ובפרט עמי הארץ העשירים שבזמנינו שכל כשרון המעשה שלהם היא קנאת איש מאת רעהו וזהו קלקול כל המעשים ואין בהם תכלית האמיתי הפונה לשם שמים, ואף על פי שאמרו ז''ל
67 איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וכן אמרו
68 כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו.
כב. אמת ויציב ונכון הדבר כי טובים השנים מן האחד וטוב לצאת ידי שמים והבריות, אבל אמנה הוא לא יתכוין לכך כלל ויסיר הדבר מנגד עיניו כאילו אין לו שום נפקותא בשבח הבריות או בגנותם כי כמה מצוות הם שהאדם עוזבם מיראת גנות הלצים כנודע.
וכל שכן בדור תהפוכות אשר נתקלקלו כל המעשים ואין אדם יוכל לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך משרבו החנפים הצבועים המרמין הבריות ומראין כמה מדות חסידות בנגלה ותוכם מלאו מרמות ותוך לרמות הבריות שיחשבו כי הם חסידי עליון כשיראו אותם מאריכין בתפילה ומנענעים בראשם ויושבים חדר בחדר להחבא כאילו תורתם אומנותם לשם שמים, ותכלית כוונתם ידוע למשכילים ולמבינים בתחבולותם וכל מגמתם להשיג יותרות הכבוד או לפעמים חשוק''יהם כסף ועל ידי הפרישות חושבים להשיגו, ואם כן בדור הזה פשיטא שהצנועים מושכים את ידיהם בשבח הבריות ומגנותם ואינן מתאוין לשבחם ואינן יראין מגנותם כי גם אהבתם גם קנאתם כבר אבדה, כי לפעמים יבואו לדבר בגנות מי שאין בו ולשבח איזה צבוע שאין בו חלק עשירי משבחם.
כג. ולפיכך השלמים עם ה' יפרשו מחברת האנשים ולא יחפצו בחברתם, ולא יכסוף לקבל מהם איזו תועלת או שבח כי לא לעולם יגיע עד קצהו מצד הצבועים המראין עצמן ככשרים וכענוים, ועליהם נאמר כי יום לה' על כל גאה ורם הם המראים הגאוה גם מבחוץ, ועל כל נשא ושפל המה הצבועים המראים בנגלה ענוה ובקרבם הם גאים גמורים והם מקלקלים כל המעשים עד אשר לא יוכר בין צדיק לרשע כי אין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך, והבריות טועים בהם עד שגורמין להשפיל הגבוה ולשום שפלים למרום.
ואין טוב לאדם כי אם לפנות לבו ומחשבתו אל ה' ולהדר עצמו לפני המלך ה' צבאות היודע כל נסתרות והוא יקבל האמת ממי שיאמרו, ואם יש ביכלתו למעט מלקבל מבני אדם ולפרנס עצמו ובני ביתו בצמצום מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ואז יתרחק מכמה מדות מגונות כקנאה ושנאה וגאוה וחנופה ושקר ואז יקרא בעל תשובה שלם ועבד ה' ועליו יאמר אשר בך אתפאר.
שבח העוסקים בתשובה ומתפללים לטהרת הלב
כד. הנה אלה דרכי ה' צדיקים ילכו בה לדרוש אותם בקהל רב להרים מכשול מדרך עמינו, והמשכילים יבינו ויעשו כל הכתוב ביריעה זו הקטנה ובשאר ספרי המוסר וישובו אל ה' בכל לבם וישליכו מידם השרץ אשר שרצו המים הזדונים למיניהם, ויבקשו העזר האלהי שיברא בקרבם לב חדש ורוח חדשה וסר עונם וחטאתם תכופר ביום הכפרה כמו שכתוב כי ביום הזה יכפר כו'.
כל יום מעשי''ת מכפר מה שפגם כנגדו בשאר ימות שנה
כה. וכבר כתבנו בפרקים דלעיל בשם הרב ז''ל, כי כל יום מעשרת ימי תשובה מה שיעשה האדם תשובה בהם מתכפר מה שפגם באותו יום כל ימות השנה וכן על זה הדרך בכל עשרת הימים, והאיש השלם עם השם צריך לתת אל לבו אם פגם באיזו משבתות השנה בשיחת חולין ודברים בטלים או כעס וביער את הבעירה, צריך להיות מגמת פניו בשבת זו לתקן את אשר עיוותו להיות תמיד כל היום מהרהר בתשובה ולמעט בדיבורו כי אם מה שהוא תכלית ההכרח, ולהיות עומד ולומד מהבוקר עד הערב לא יחשה באופן שיהיה כל היום קדוש ומקודש קודש לה' כל אחד כפי שיעורו.
תוכחה למתגרים בשינה בשבת תשובה או פוגמים דבורם
כו. ואף שאמרו דורשי רשומות, שב''ת ש'ינה ב'שבת ת'ענוג, לאו משנת חסידים היא לשבת זו שבת תשובה כי לא אמרו זה רק לשאר שבתות לא בשבת תשובה, וליתר עמי הארץ כי אף בשאר השבתות לא הותר להם להתגרות בשינה כל שכן בשבת זו כי גדול הוא לפני אבינו שבשמים לתקן בו כל שבתות השנה.
והנפש יקרה בתתו נגד עיניו גודל כבוד היום הזה אין ספק כי יאחזנו אימתה ופחד וינהג בו כקדושת כפור קטן לכפר בעדו ובעד נפשו כי רבים מליצי יושר יסובבוהו היום הקדוש, ונשמתו היתירה המליאה לה תורה והרהורי תשובה בעלותה אל פני האדון ה' צבאות צהלה ושמחה והיא מגדת חידושי תורה ומילי דדחילו ורחימו אשר בתחתונים, ובכן הנערה באה אל המלך את כל אשר תאמר ינתן לה.
כז. לא כן רבים מעמי הארץ שבשבתות וימים טובים אחר שמתפללים מנחה חטופה יושבים לרוח היום בשערי החצרות אחד מזה ואחד מזה אחר אחד בתווך ומתחילין להכאיב הנשמה יתירה בדברי שחוק וקלות ראש ודברים הרעים ומרים כלענה לגוף ולנפש ומפגלים בקדשי שמים, ותחת כי היה ראוי ללוות הנשמה היתירה בדברי תורה הנחמדים ומתוקים מדבש או ביראת ה' טהורה לדעת דיני השבת והלכותיה מלווין אותה במאכלים המרים מדברי בטלה והיתול ושחוק וקלות ראש עד שמביאים הבת החביבה הנשמה היתירה כי תבכה ותאמר אין מנהל לה ואין מחזיק בידה.
אוי לה לבת שגלתה מעל שולחן אביה הצרורה בצרור החיים, חשך משחור תארה פנה זיוה פנה הדרה, והיא כבורחת מעליהם וידה על ראשה לבושה שחורים ומתעטפת שחורים לאמר אנה אוליך את חרפתי לפני אבי שבשמים גולה וסורה, טמאה כטומאת הנדה כי נטמאת וכי שטתה טומאה ואת אביה היא מחללת, אויה להם לעושה אלה אהא עליהם כי הנשמה משוכבת חיקם היא תצעק בחבליה לפני אביה שבשמים לאמר, קנאתי על דבר כבוד שמך כי עזבו שבת קדשך בית ישראל לא אוסיף עוד ראות פניהם, אלכה ואשובה אל מקומי הראשון כי טוב לי אז מעתה תחת אשר עינוה וימררוה.
כח. ואם רע ומר עושה אלה בשאר שבתות השנה על אחת כמה וכמה רעה כפולה ומכופלת לעושהו בימים האדירים האלה ובשבת תשובה כי יעלה קטרוגה של שבת תחת סניגורה להזכיר אליהם עונות ראשונים ואת אחרונים ותתעורר עליהם מדת הדין הקשה באין מרפא חס ושלום, ושומר נפשו ירחק מהם כרחוק האיש משור מועד בימי ניסן ויקדשהו עוד ביתר שאת משאר שבתות בתורת ה' ויראת ה' טהורה כל היום מאז הבוקר ותעבור המנחה, ובכן היא תהיה מלמדת סניגוריא עליו להיות יוצא זכאי בדינו ולהכתב לחיים טובים ולשלום.
תפלה לעת הוצאת ס''ת במנחה של שבת תשובה
כט. והמתקדשים והמטהרים נפשותם לשוב אל ה' להבין ולהתענות בעשרת ימי תשובה ועוסקים בתורה בכל עשרת הימים האלה ונוהגים בקדושת השבת הזה ככל האמור למעלה, יאותה להם בעת הוצאת ספר תורה במנחת שבת זו לומר נוסח תפילה זו לחפצי שמים שאין בה איסור וזה נוסחתה.
יהי רצון מלפניך יֵהֵוֵהֵ אלהינו ואלהי אבותינו אב הרחמים שתגלה עתה עת רצון ותחתור חתירה מתחת כסא כבודך ותפשוט את ימינך לקבלנו בתשובה שלימה ואל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממנו, וזכנו שתשוב רוח קדשך לבא אלינו ביום השבת הקדוש הזה כאשר בתחילה קודם החטא, ואם אינו מן הדין שתקובל תשובתנו הנה כל שמותיך הקדושים היוצאים מכל מה שקרינו באלו הימים וביום השבת הזה המה יליצו בעדינו שתקבלנו בתשובה שלימה לפניך, ואם הגברנו הדינים הקשים בעולם אתה בטובך תעורר רחמיך ויפן מצחא דאריך אנפין רעוא דכל רעוין במצח דזעיר אנפין ובכן יתבטלו והיו כלא היו, וכמו שהגין קדושת שבת על אבינו הראשון אדם הראשון ויצא בדימוס כן יגן עלינו השבת הקדוש הזה להחיותינו כהיום הזה, ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה נזכר ונכתב אנחנו וכל עמך בית ישראל, יהיו לרצון וכו', ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' ע''כ.
לכוין ביותר במנחת שבת זו ולומר בה מי כמוך ''אב הרחמים''
ל. ויתאמץ בכוונתו להתפלל תפילת מנחה זו באימה וביראה ובטהרת המחשבה ביתר שאת משאר שבתות השנה, כי הנה כל השבתות עת רצון היא כנודע ומה גם בקרב ימי הרצון האלה על אחת כמה וכמה רצון כפול ומכופל למקום עלינו וכן בכל תפילת מנחה שבעשרת ימי תשובה, אשר מטעם זה כתבו תלמידי הרב זלה''ה לומר בתפילה מי כמוך אב הרחמים כמו במוסף ראש השנה במנחת שבת, והוא דבר פשוט לבאים בסוד ה' אשר בן חכם ישמח א''ב ויתן אותם לרחמים.
ציונים והערות לפרק ו
62) ביצה דף ט''ז ע''א. 63) שבת דף ס''ט ע''ב. 64) ויקרא רבה פרשה כ''א אות ה'. 65) מדרש משלי פרשה י'. 66) ערכין דף ט''ו ע''ב. 67) אבות פ''ב מ''א. 68) אבות פ''ג מ''י.